שוב הסקר הזה

ב-1:00 אחר חצות, כשלוש שעות לאחר פרסום המדגמים, הגיע גדי איזנקוט למטה מפלגת ישר בתל-אביב כדי לשאת "נאום ניצחון". הטקסט נכתב כשהמפלגות הציוניות במחנה השינוי היו ביתרון של שלושה מנדטים על גוש נתניהו, אבל זמן קצר לפני שעלה לבמה התעדכנו המדגמים והתוצאות התהפכו. גוש הימין עבר להוביל. במחי מבזק באתרי החדשות הפך נאום הניצחון ללא רלוונטי.

מערכת הבחירות שהסתיימה השבוע חייתה והונשמה על ידי סקרים שרובם המוחלט לא שיקף את המציאות. כמעט כולם טעו בהערכת מספר המנדטים של רוב המפלגות ובגודל הגושים, וגם המדגמים של 22:00 בערב ‑ למעט אחד ‑ טעו בפער גדול בתוצאות האמת. זו מן הסתם לא הייתה הפעם הראשונה. הפוליטיקה בישראל מתבססת על סקרים שאף שרבים מהם מעוררי תמיהה, הם עדיין מכתיבים את סדר היום. אחרי כל כך הרבה "ימי כיפור של הסוקרים", ייתכן שהגיע הזמן לבחון את הסוגיה הזאת ברצינות.

קלפי בירושלים, השבוע. יותר מדי "ימי כיפור של הסוקרים" בעשור האחרון

(גיל יוחנן)

גבי וימן הוא פרופסור לתקשורת שכבר שנים צועק שהמלך עירום ‑ במחקרים, בספרים שלו ובהופעותיו בתקשורת. ב-2019, לפני שהחלה שרשרת מערכות הבחירות, הוא פירסם ב-ynet מאמר תחת הכותרת "תעשיית השקרים של סקרי הבחירות", ובו פירט את מה שהוא רואה ככשל מקצועי קולוסאלי. "מספר הנשאלים זעיר ולא מייצג, הרוב מסרבים לענות והתזמון לא רלוונטי", כתב, "אבל התקשורת לוקה בסקרת חמורה וממהרת לפרסם. התוצאות ‑ שגויות על פי רוב ‑ מניעות את הפוליטיקאים למרוץ סוסים פרוע. כולנו יוצאים מפסידים".

מאז דבר לא השתנה. המערכת הפוליטית, כלי התקשורת, וכנראה גם הציבור, התמכרו לריח הסקרים המשכר. במשך שבועות נפתחו מהדורות החדשות בהכרזה על "עוד סקר דרמטי". כי אם אין סדר יום פוליטי מהותי ואידיאולוגי ‑ לפחות תקבלו לחם, שעשועים, מספרים וטבלאות.

ברק הרשקוביץ (מנהל הקמפיין של נפתלי בנט ב-2021) ניתח השבוע את הפער בין הסקרים האחרונים בסוף השבוע לבין תוצאות האמת, ודירג את מכוני הסקרים לפי הדיוק שלהם. במקום הראשון ניצבים הסוקרים של ערוץ 15 (צוריאל שרון, דיירקט פולס) וערוץ 16 (מאגר מוחות), שהעניקו לגוש נתניהו 55 ו-52 מנדטים (בהתאמה). למחנה השינוי הם חזו 47 ו-50 מנדטים (בהתאמה). אחריהם הגיעו כאן חדשות, חדשות 13 וישראל היום עם אותו ניקוד. במקום השישי חדשות 12 (מנו גבע, שנתן 56 למחנה השינוי לעומת 50 לגוש נתניהו), ובמקום האחרון ערוץ 14 (שלמה פילבר), שחזה לגוש נתניהו 62 מנדטים ולמחנה השינוי 44 מנדטים. השיא של פילבר היה במדגם עצמו (חזה 62 מנדטים לנתניהו, 40 למחנה השינוי, וליברמן שלא עובר את אחוז החסימה). עם זאת, בחיזוי תוצאות המפלגות פילבר היה מדויק יותר.

"רוב הסטיות המשמעותיות היו בחיזוי מספר המנדטים של הליכוד", מסכם הרשקוביץ. "חלק חזו 7-9 מנדטים פחות ממה שקיבלה המפלגה, ופילבר חזה 4 מנדטים יותר"

"רוב הסטיות המשמעותיות היו בחיזוי מספר המנדטים של הליכוד", מסכם הרשקוביץ. "חלק חזו 7-9 מנדטים פחות ממה שקיבלה המפלגה, ופילבר חזה 4 מנדטים יותר. בכל בחירות יש סטיות בין הסקרים לבין התוצאות, אבל נראה שהפעם הן היו משמעותיות במיוחד ועם שונות גבוהה בין סוקר לסוקר. זה נתון מדאיג לא רק עבור הציבור, שתוהה אם ועל מי להסתמך, אלא גם עבור המפלגות והמועמדים שמשתמשים בסקרים כדי להבין את רחשי הציבור".

צוריאל שרון מערוץ 15 היה כאמור הכי קרוב לתוצאות האמת בגושים. "בשבועות שקדמו לבחירות מצאנו את עצמנו פעם אחר פעם במקום הזה", כתב שרון בפוסט כשהמחמאות החלו להצטבר. "הנתונים שלנו הציגו תמונה שונה מזו שהשתקפה בערוצי התקשורת האחרים. היו שאלות, היו ספקות, הייתה ביקורת. זה טבעי ואפילו חשוב. סקרים צריכים לעמוד לביקורת. גם סוקרים".

לדבריו, אמינות הסקרים קשורה גם למערכות מדגם וסקירה מתקדמות: "בשנה האחרונה השקענו סכומי עתק בשדרוג המערכות הטכנולוגיות שלנו". הוא הקפיד לא לחגוג על חשבון הקולגות שלו וכתב: "ומילה לעמיתיי הסוקרים: אני בטוח שעבדתם קשה. אתם מביאים איתכם ניסיון מקצועי, ואני רחוק מלזלזל בכם דווקא בבוקר הזה ועל אף ניסיונות של גורמים בעלי עניין לגרור לשם. חבל על המאמץ, לא יקרה".

פילבר היה ער לסערה שעוררו הסקרים והמדגם שלו אבל התעקש להתייחס דווקא לפספוס של עמיתיו את הליכוד ונתניהו, שאותו הגדיר כהנדסת תודעה. "כל גופי המחקר הגדולים והמובילים בישראל פיספסו ב-30% את דגימת בוחרי מפלגת השלטון הגדולה והמובילה במדינה", טען. "ועם הטעות הזו הם גררו אחריהם מדינות ומנהיגים בעולם, שרים בכירים, פוליטיקאים, מתמודדים, גופי מחקר ביטחוניים ומדיניים, את תעשיית הפיננסים והפרסום, ולמעשה את כל המשק והחברה הישראלית. זה לא יום כיפור של סוקרים, זה לא הדיוק במדגם של 14. זו רעידת אדמה". מי אמר הנדסת תודעה?

בכיר בליכוד נתן השבוע הצצה אל מאחורי הקלעים של הקמפיין. בעצם, לדבריו, לא היה קמפיין. הכל התבסס על אדם אחד: נתניהו. "הרבה מאוד כסף נשפך, אבל לא היה שטח", הוא טוען. "בהוראת נתניהו לא היו פעילים ולא הייתה פעילות. הוא לא מאמין בעבודת שטח. הוא מאמין ברשתות החברתיות ולא דאג לאיזון מתבקש. השטח, שהליכוד היה חזק בו, כבר לא קיים יותר. מאות קלפיות ברחבי הארץ לא היו מאוישות בממריצים. הליכוד ויתר על נוכחות באשכולות החזקים של השמאל. לא הייתה שם נוכחות".

אז מה כן היה?

"הליכוד התבסס על יהודי בן 77 שהתרוצץ בקניונים כמו נער בן 17. לא היה קמפיין מסודר ומאורגן, אלא רק כזה שמגיב. אבל זו החלטה של נתניהו. גם ניכרה הפעם עייפות אצל הקמפיינרים שלו, אולי עייפות החומר, אז הוא חרש את הארץ לבד. מדי פעם הצטרף אליו שר כזה או אחר. השאר נעלמו או הועלמו".

למה הם נעלמו?

"בגלל השריונים שנתניהו חילק. הייתה מחאה שקטה נגד זה שהם לא הביאו אפילו קול אחד לליכוד".

בשורה התחתונה נתניהו ניצח?

"אפשר להגיד שהוא לא הפסיד. ביום שלישי ב-14:00 בצהריים היו בטוחים במטה שלנו שזאת תבוסה. דיברו במונחים של קריסת הגוש. הזינוק של נתניהו לבת-ים לא היה מתוכנן. הוא הגיע לשם משום שהתברר לו שהקלפיות בעיר ריקות".

מה שינה את התמונה?

"מינה צמח. נזכרנו במשפט שהיא אמרה על הבחירות בישראל עוד בשנות ה-80: 'השמאל מצביע בבוקר, הימין מצביע בערב'".

הפלונטר הפוליטי מקשה על הקמת ממשלה רחבה מאחר ששני הגושים רחוקים מאוד מ-61 מנדטים. איזנקוט הצהיר שלא יקים ממשלה המבוססת על מפלגות לא ציוניות, אבל נראה שרוב מצביעי המחנה שלו מעוניינים בממשלה בראשותו ובשיתוף של רע"מ. סקר שערך מרכז אקורד מהאוניברסיטה העברית ביום שלישי בערב, במקביל לסגירת הקלפיות, מעלה ש-61% ממצביעי ישר, ביחד, הדמוקרטים וישראל ביתנו רוצים שאיזנקוט יקים ממשלה בתמיכת רע"מ. 20% מעדיפים בחירות נוספות, 12% רוצים רוטציה עם נתניהו ו-7% מעדיפים קואליציה עם החרדים. ¿