מה בעצם מסתתר מאחורי חשד ל"מימון זר"

מה בעצם מסתתר מאחורי חשד ל"מימון זר"

 כדי שכסף קטארי ישנה את מפת המנדטים, עשרות אלפי בוחרים היו צריכים לקבל אותו. מנגנון בהיקף כזה משאיר עקבות בכל מקום: מתווכים, רשימות, מזומנים, ובעיקר אנשים שמדברים

מתן גוטמן|

השב"כ פרסם אתמול בערב הודעה חשובה להרגעת מחול השדים, שאפשר לסכם כך: החקירה ממוקדת, אין בה להטיל דופי כללי בהצבעה בחברה הערבית, ותנו לנו לסיים לחקור. הארגון הבהיר כי המידע שהעביר ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, המשנה לנשיא נעם סולברג, נאסף על ידו ולא הגיע מאף מפלגה, וכי "כל אמירה הנוגעת לתוכן או לטיב החשדות אינה על דעת השב"כ". זו תגובה מתבקשת לקרקס הפוליטי והתקשורתי שהתפתח מאז פרסום מכתבו של סולברג. הליכוד כבר הכריז על "גניבת בחירות", אחרים דורשים לעצור את ראשי המפלגות הערביות, ומנגד היו גורמים מן הצד השני שגימדו את החשדות והתעלמו מהם. ואיש אינו יודע מה בדיוק נחקר, מה החשדות, וכיצד, אם בכלל, זה השפיע על תוצאות של בחירות שבהן לקחו חלק מיליוני אזרחים. סוגיה כה רגישה של טוהר הבחירות יש לנסות ולנתח בצורה עניינית, בלי הטיות פוליטיות שמנסות לנפח או לגמד, כל אחד ממניעיו.

דוד זיני, נועם סולברג

(צילום: ועדת הבחירות המרכזית, AP Photo/David Goldman, רועי ידובסקי)

סולברג כתב על "השפעה פסולה על הבחירות באמצעות מימון זר מידי גורמי חוץ הפועלים נגד האינטרס הישראלי". מילים גבוהות. אבל כדי להבין את משמעותן, צריך לרדת לקרקע ולשאול מה זה יכול להיות בפועל. יש שלוש אפשרויות עיקריות.

האפשרות החמורה ביותר היא מנגנון שיטתי של שוחד בחירות. סעיף 122 לחוק הבחירות לכנסת קובע חמש שנות מאסר למי שנותן שוחד "על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע", וגם למי שמקבל אותו, "לעצמו או לאדם אחר". סעיף 123 מבהיר שאין נפקא מינה אם מדובר בכסף, בשירות או בכל טובת הנאה אחרת, אם ניתן ישירות או דרך מתווך, מראש או בדיעבד. החוק אינו מתעניין בצורה, רק בתמורה.

אלא שכאן צריך לעצור ולחשוב. כדי שכסף קטארי ישנה את מפת המנדטים, עשרות אלפי בוחרים היו צריכים לקבל אותו. מנגנון בהיקף כזה משאיר עקבות בכל מקום: מתווכים, רשימות, מזומנים, ובעיקר אנשים שמדברים. כך למשל בבחירות המקומיות בבית שמש ב-2013. משה אבוטבול ניצח ב-956 קולות בלבד. ביום הבחירות מצאה המשטרה ראיות רבות ומשמעותיות: כ-120 תעודות זהות ודרכונים בדירה אחת, עוד 40 תעודות ברכב, ותיק ובו מטפחות, כובעים ומשקפיים לתחפושת. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש בעצמו ערעור בחירות. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הזיוף היה "מתוכנן, שיטתי ורחב היקף", וביטל את הבחירות אף שלא הוכח שמספר הקולות המזויפים עלה על הפער. העליון אישר, ונערכו בחירות חוזרות. לאחרונה בוטלו הבחירות בעכו לאחר שהוצגו עדויות וראיות רבות לכך שהיו מצביעים שקיבלו תשלום עבור הצבעתם, היו משפחות שלמות שהושפעו שלא כדין, היו שנסמכו על הבטחות שהובטחו לגבי משרות, טיפול בהיתרי בנייה ועוד. בית המשפט קבע כי מצבור הנתונים מלמד על כך שהייתה השפעה שלא כדין על מספר משמעותי של מצביעים, והיה בכך כדי להשפיע על התוצאה.

כלומר, מנגנון רחב משאיר עקבות משמעותיים. מערך ארצי הקשור לעשרות אלפי אנשים שקיבלו טובות הנאה הקשורות להצבעה היה מתגלה הרבה יותר מהר. קשה להאמין שזה המצב, אבל נמתין לממצאים.

האפשרות השנייה, שייתכן ויש לה סבירות גבוהה יותר, אך הסיכוי שתוביל לפסילת הבחירות נמוך מאוד, נוגעת למימון המפלגות ולעקיפה של דיני מימון הבחירות. בישראל המימון הוא ממלכתי ושוויוני: כל סיעה מקבלת לפי גודלה, ומדווחת על כל שקל למבקר המדינה. זו מערכת סגורה, והחוק דואג שלא תהיה לה דלת אחורית. "גוף הקשור לסיעה", כלומר גוף שמבקר המדינה רואה בו זרוע של הסיעה, נחשב חלק ממנה. "גוף פעיל בבחירות", שעוסק בהסעת בוחרים, בפנייה ישירה לבוחרים או בתעמולה בעד רשימה מסוימת, חייב להירשם ולדווח. כלומר, לפי החוק בישראל לא ניתן לתמוך ברשימה מסוימת או לפעול נגד רשימה מסוימת בלי לנהל מערכת מסודרת של דיווח ופיקוח של מבקר המדינה.

נמחיש זאת: עמותה שמקבלת עשרות מיליוני שקלים מחו"ל ומפרסמת תעמולה לטובת מפלגה מסוימת, היא ערוץ עוקף שפוגע בשוויון שעליו בנוי המימון. מנגד, קמפיין כללי לעידוד הצבעה, שאינו פונה בעד רשימה מסוימת, אינו עבירה. עידוד כללי להשתתפות בהליך הדמוקרטי אינו אסור כשלעצמו, כל עוד אין בו עידוד להצבעה לרשימה מסוימת או נגד רשימה מסוימת.

סולברג עשה בדיוק את מה שצריך: דרש לבסס את החשדות "או להזימן", וקבע לוח זמנים. זו הדרך. "טול מהדמוקרטיה את טוהרה, ונטלת ממנה את חיותה", כתב. נכון. אבל מי שמכריז על תוצאות החקירה לפני שהסתיימה, נוטל מהדמוקרטיה את טוהרה בדיוק באותה מידה

האפשרות השלישית, שקרובה במהותה לעקיפת דיני המימון, היא מבצע השפעה ברשתות החברתיות: בוטים, חשבונות פיקטיביים ושתילת מסרים, בלי שום שיתוף פעולה עם מפלגה בתוך ישראל. כך קרה ברומניה. בשנת 2024 ביטל בית המשפט החוקתי שם את הבחירות לנשיאות, 48 שעות לפני הסיבוב השני. הכסף לא הגיע לבוחרים כשוחד בחירות ישיר. לפי המודיעין, מאות אלפי דולרים שולמו למשפיענים בטיקטוק שקידמו את אחד המועמדים בלי לסמן את הסרטונים כתעמולת בחירות כנדרש לפי החוק. והנה הפרט המעניין: בית המשפט לא ביטל בגלל "השפעה" במובן הכללי. הוא קבע שהתעמולה עקפה את חוקי מימון הבחירות, ושאותו מועמד הצהיר שלא הוציא אגורה על הקמפיין, בעוד שבפועל גורמים עלומים העבירו כסף רב כדי לקדם אותו ואת מסריו, גם אם לא הוכח שהוא שיתף עם זה פעולה או שזה היה בידיעתו. כלומר, גם שם העוגן היה דיני מימון ותעמולת בחירות. ואולם, כשאין ראיות לקשר מושחת בין המפלגה לבין מבצע ההשפעה הזר, קשה לייחס למפלגה אחריות, וקשה עוד יותר להוכיח שהליקוי "עלול היה להשפיע על התוצאות", כפי שדורש סעיף 86 לחוק הבחירות כדי לדון בערעור על תוצאות הבחירות.

כאן נכנס ההבדל הגדול בין חקירה מקצועית לבין סיסמאות ריקות ומסוכנות על "גניבת בחירות". ביטול בחירות הוא נשק יום הדין, ובישראל לא נעשה בו שימוש מעולם בבחירות לכנסת. לא כל עבירה על חוקי הבחירות מצדיקה אותו, ולא כל חשד הוא עבירה. כדי להגיע למצב שבו מטילים דופי בתוצאות הבחירות בכללותן, צריך להוכיח מעשים חסרי תקדים ושיטתיים במנגנון של שוחד בחירות או ניסיון לזייף את התוצאות. קשה לראות שזה המצב. השב"כ עצמו הבהיר כי החקירה "ממוקדת ומתוחמת" ואין בה "להטיל דופי או להאשים מגזר שלם שיצא לבחור באופן דמוקרטי וחוקי". מי שמדבר על מנדטים גנובים עוד לפני שהוצגה ראיה אחת למנגנון שיטתי, אינו שומר על טוהר הבחירות. הוא משתמש בו. ומצד שני, מי שמגמד מכתב של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון, שבו כתוב במפורש "חשדות חמורים", ומבטל אותו כאילו היה עוד ספין פוליטי, פוגע באותו טוהר בדיוק. חשדות חמורים לא בודקים ברשתות החברתיות ובספינים. בודקים אותם בחקירה מקצועית.

סולברג עשה בדיוק את מה שצריך: דרש לבסס את החשדות "או להזימן", וקבע לוח זמנים. זו הדרך. "טול מהדמוקרטיה את טוהרה, ונטלת ממנה את חיותה", כתב. נכון. אבל מי שמכריז על תוצאות החקירה לפני שהסתיימה, נוטל מהדמוקרטיה את טוהרה בדיוק באותה מידה.

הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה.

.