למה, נתניהו, למה?

למה, נתניהו, למה?

נתניהו היה יכול לומר דברי טעם. גם הקריאה לממשלת אחדות הייתה יכולה להיות במקומה. זו בהחלט אופציה. אבל נתניהו טרח להרחיק אותה. אלה לא רק המילים. זה גם הטון. וגם הסגנון. מי שרוצה אחדות לא בועט. מי שרוצה אחדות מושיט יד. לא אגרוף קפוץ

היו לו ימים טובים. ואם לא יקרה משהו דרמטי, כמו מלחמה קטנה, אז אלה ימיו האחרונים. עוד שבוע. עוד שבועיים. רואים את הסוף. הוא היה שר אוצר אמיץ. הוא עשה כל מה שגוש השינוי בקושי, אם בכלל, העז להציע. והיה ראוי שנזכור אותו גם בגין הדברים הטובים שעשה. הוא אוהב לטפוח לעצמו על השכם, ולקחת קרדיט על הישגים שהם לא בהכרח שלו. זה מה שהוא עשה גם בנאום שהיה אמור להיות חגיגי. וגם על זה היה אפשר לסלוח לו.

אבל בדיוק כשם שבשנים האחרונות הוא הרס לעצמו, ולכולנו, גם בנאום הלא־חגיגי הוא התעקש על ההרס העצמי והלאומי. למה, נתניהו, למה? מערכת הבחירות הסתיימה. הניסיון הפתטי שלך להרתיע ולהזהיר נגד כל ממשלה שאתה לא עומד בראשה – נועד מראש לכישלון. הרי אתה עושה צחוק מעצמך. מנסור עבאס הוא אויב האומה? וכי יש עוד מישהו שלא יודע שאתה שלחת אותו לרב דרוקמן כדי לקבל את ברכתו? הרי הארכיון זוכר הכל. גם את השופרות שלך שהיללו ושיבחו את האופציה להקים איתו קואליציה, וגם את בצלאל סמוטריץ', שמספר בגאווה שהוא, ורק הוא, הצליח להכשיל, על אפך ועל חמתך, קואליציה עם רע"ם. אז למה, נתניהו, למה?

נתניהו בנאום לאחר השבעת הכנסת

(צילום: נועם מושקוביץ/דני שם טוב ערוץ הכנסת)

זה עצוב, משום שלמרירות שהתפרצה בנאום ללא מעצורים יש סיבות. ולא כולן מופרכות. הוא סבל משומרי סף שמאוד לא אהבו אותו. המוטיבציות הפוליטיות שלהם שיבשו את דעתם. אפשר לבוא אליו ואל פרקליטיו באלף ואחת טענות על המשפט שהפך לקרקס, אבל הם התחילו. וזו בדיוק הסיבה שהיה אפשר, ונדמה שעדיין אפשר, לסיים את הסאגה הזאת באיזה הסדר טיעון נדיב או נדיב מאוד. זה היה צריך לקרות מזמן. וכל יום אנחנו משלמים מחיר לאומי כבד על הסאגה הזאת. וזה כולל את הנאום התגרני במושב החגיגי.

נתניהו היה יכול לומר דברי טעם. גם הקריאה לממשלת אחדות הייתה יכולה להיות במקומה. זו בהחלט אופציה. אבל נתניהו טרח להרחיק אותה. אלה לא רק המילים. זה גם הטון. וגם הסגנון. מי שרוצה אחדות לא בועט. מי שרוצה אחדות מושיט יד. לא אגרוף קפוץ. אז נחזור על השאלה, למה, נתניהו, למה? ואיך זה שאתה מעז לדרוש חקירה, לא חשוב באיזה עניין, כאשר אתה ראש וראשון לבורחים מחקירה?

ישראל זקוקה לריפוי. זה לא קל. זה לא פשוט. בוודאי שלא על רקע האתגרים הכל כך קשים שממתינים לממשלה שתקום בקרוב. והאתגרים הללו מחייבים ממלכתיות גם ללא ממשלת אחדות

ישראל זקוקה לריפוי. זה לא קל. זה לא פשוט. בוודאי שלא על רקע האתגרים הכל כך קשים שממתינים לממשלה שתקום בקרוב. והאתגרים הללו מחייבים ממלכתיות גם ללא ממשלת אחדות. אלא שנתניהו נתן את הטון להפך הגמור. מירי רגב, והיא רק משל, הטילה דופי בזכות של רוב חברי הכנסת למנות יו"ר חברי כנסת. ומה שאומרים נתניהו ורגב, שהופכים לבן גבירים, מחלחל למטה, וגורם לצעירים יהודים להכות צעיר שדיבר ערבית, למרות שהוא כפסע מגיוס לגולני, וזה גורם לצעירה בחיפה לצווח על צעירה שהתיישבה לידה במקום הפנוי באוטובוס, רק משום שדיברה ערבית. וגם היא דרוזית. משום שאם גוש בן גביר, שנתניהו ורגב הצטרפו אליו, פוסל ערבים בכנסת, אז אלה שמקשיבים להם הולכים צעד קדימה.

נתניהו היה יכול, למרות הכל, לעשות את הצעדים האחרונים שלו בדרך שתזכיר דווקא את הימים הטובים שלו. אבל לא. הוא בחר בעוד פילוג והסתה. למה, נתניהו, למה?