קרה דבר משונה מאוד אחרי הבחירות. שמתי לב שבשני הצדדים אנשים די מבואסים.
עכשיו תראו, אני חי בתפר בין עולמות. בין חברים ושכנים ובני משפחה מגוש הימין לחברים לעבודה ובכלל מגוש השינוי. בין גוש עציון לתל-אביב. ואני קובע כי אף צד לא באמת שמח מהתוצאות. כל אחד עצוב קצת בדרכו. זו סיטואציה מוזרה קצת, לראות שני צדדים שמרגישים שקצת הפסידו. סיטואציה מוזרה, אבל כזו שיש בה המון פוטנציאל. כי את הצער של שני הצדדים אפשר להפיג בפתרון אחד: ממשלת אחדות.
פה ושם באולפנים ראיתי ניסיונות של דוברים להיראות שמחים, אבל זו הייתה בעיקר שמחה לאיד. אף אחד לא התגאה בהישג שלו. אלה אמרו "אבל הנה, הם רק 48 מנדטים יהודיים", ואלה אמרו "תראו אותו, הוא ירד מ-68 ל-53". אבל מה איתכם? אתם מרוצים מההישג שלכם?
בחירות שבהן ההישג של כל אחד מהצדדים הוא כישלונו של האחר, הן בחירות שהסתיימו בתיקו.
נתניהו, איזנקוט
(צילום: AP Photo/Ariel Schalit, Jewel SAMAD / AFP)
אבל זה מה שצריך להבין: התיקו כאן איננו באג. הוא פיצ'ר. התיקו איננו תקלה שצריך לתקן. הוא תקווה שצריך לממש.
אנשים זקוקים לנחמה. לשקט. לתחושה שיש פה במדינה שלנו אתוס משותף. שאנחנו מסוגלים עדיין לעבוד ביחד.
כדי שזה יקרה, גוש השינוי צריך לוותר על משהו כואב מאוד: החלום על החלפת נתניהו.
נתניהו מצידו צריך לוותר גם הוא על משהו כואב מאוד: הבייס.
אחרי שכל אחד מהצדדים ויתר על זה, אפשר יהיה להקים ממשלת אחדות והרגעה שתחוקק חוק גיוס ותעבוד בשבילנו
אחרי שכל אחד מהצדדים ויתר על זה, אפשר יהיה להקים ממשלת אחדות והרגעה שתחוקק חוק גיוס ותעבוד בשבילנו.
Source: Ynet · חנוך דאום
At a glance
- Topic
- World
- Country
- 🇮🇱 IL
- Publisher language
- HE
- Added to Allnira