בריונים ובכיינים

בריונים ובכיינים

בישראל כמו בארה"ב, בריונות מתחזה לכריזמה. דברים שנתניהו ראה שם הוא העתיק לכאן, ואיתו פוליטיקאים ואנשי תקשורת. בישראל כמו בארה"ב, משהו משתנה באחרונה. הבריונים בצרות. יש אור בקצה המנהרה

אחד המסרים החיוביים שעלו מהמהפך בבחירות באמריקה הוא שבריונות לא עובדת. תיקון: בריונות אולי עובדת, אבל היא לא יכולה לבוא במקום מדיניות. כל עוד טראמפ שימר מראית עין של הצלחה הבוחרים השלימו עם היומרות הקיסריות שלו, עם ההשתלחויות היום-יומיות, עם שקרים מביכים ושחיתות גלויה, מופגנת. היו שחשבו שאלימות מילולית מלמדת על אותנטיות, על פוליטיקאי שלא מפחד להגיד את האמת בפרצוף. בריונות מתחזה לכריזמה. אבל כאשר גילו מה מחכה להם בתחנת הדלק, בסופרמרקט, מה השליט עושה למען עצמו ומה הוא עושה למענם, הקסם הבריוני התפוגג. טראמפ נהג להתפאר שגם אם יירה באדם באמצע השדרה החמישית במנהטן הוא לא יאבד שום קול. והנה, הקולות ברחו לו על הרבה פחות.

דברים שנתניהו ראה שם הוא העתיק לכאן. ארבע שנים אנחנו חיים תחת תרבות פוליטית בריונית: בן גביר וסמוטריץ', רוטמן ולוין, כ"ץ ואוחנה, גוטליב וברדוגו - וזאת רק רשימה קצרה, קצה הקרחון. ארבע שנים אנחנו נושמים תקשורת מזוהמת, ברשת החברתית ובערוצי השידור. אולי הגיע הזמן לומר יאללה, תפסנו את הפרינציפ, די.

תל אביב שלט חוצות בחירות נתניהו טראמפ

(צילום: Ilia YEFIMOVICH / AFP)

צפיתי בסרטון שהפיץ נתניהו לקראת המינוי של איזנקוט למרכיב הממשלה. הבנתי את הכעס: לא נעים לצאת מבית הנשיא כשליריב שלך יש 67 ממליצים ולך רק 46. הבנתי את האימה: הכוח שייעלם, האבטחה שתידלדל, הלו"ז שיתרוקן, המשפחה שתחולל מהומות. מה יש לאדם בן 77 בחייו אם לוקחים ממנו את השלטון. כיבדתי את רוח הלחימה: הלוואי שהיה נלחם כך בחמאס בעוד מועד.

אבל כשתיאר מה יקרה כאן אם תקום ממשלה בלעדיו הוא איבד אותי. "האש והלהבות שאנחנו רואים ברחובות פריז ובריסל", הטיח, "יחווירו לעומת האש והלהבות שנראה ברחובות תל-אביב, חיפה ושאר ערי ישראל. זה לא דמיוני, זה לא הפחדות. זאת המציאות שנפגוש”.

אני אסביר: ממשלה שנשענת על קולות של שתי הסיעות הערביות, תתמודד עם שורה של בעיות בשני הצדדים. ספק אם תזכה לחיים ארוכים: על פי הצהרותיו האחרונות של ליברמן, ספק אפילו אם תזכה להיוולד. אבל אני לא מבין את הקשר ההגיוני בין האש בפריז ובבריסל לאש אצלנו. אם הסיעות הערביות ינהלו את הממשלה, כפי שגורס נתניהו, הבוחרים שלהן יחגגו ברחובות. לכל היותר יציתו חזיזים. האם תומכי נתניהו הם שיבעירו את תל-אביב? אם זו התוכנית שלו, כדאי שיאמר זאת עכשיו.

הקשר היחיד בין המהומות בפריז ובבריסל לבחירות כאן הוא שחלק מהמתפרעים שם היו דור שלישי ורביעי להגירה מאפריקה. שם ערבים התפרעו; כאן ערבים הצביעו. לא משנה מה ערבים יעשו: כך או כך, בעיני נתניהו הם אינם לגיטימיים, גם באירופה, גם בישראל.

אולי לא מיותר להזכיר: ערבים התפרעו ברחובות ישראל ב-2021, במה שהתגלגל למבצע שומר חומות. מי שהתגרה וזמם היה איתמר בן גביר, השותף הבכיר. זה נגמר בעוד החלטה של נתניהו לחזק את חמאס.

האם נתניהו נגוע באיסלאמופוביה? גם אם כן, לא זה העיקר. נתניהו לא פוסל מפלגות ערביות כשהוא צריך אותן. הבריונות היא העיקר

האם נתניהו נגוע באיסלאמופוביה? גם אם כן, לא זה העיקר. נתניהו לא פוסל מפלגות ערביות כשהוא צריך אותן. הבריונות היא העיקר: לאחר בחירות תקינות, באישור השופט הממונה וכל הגורמים של אכיפת החוק, מתברר שהתוצאות לא טובות לראש הממשלה. הוא מוציא מהבוידעם כל נימוק אפשרי כדי לפסול אותן. מפעיל את המשטרה, מערבב את ראש השב"כ, משגר את השופרות, מאיים לשבש את השבעת הכנסת. כך נוהג בריון.

משהו מתחושת המיאוס כלפי הבריונות חילחל באחרונה גם לתקשורת. אולי זה לא מבשר את החורף, אבל סימנים לגשם יש. שני שדרנים בולטים, איילה חסון בערוץ 11 ואייל ברקוביץ' בערוץ 13, שהסתבכו באמירות גורפות, מריחות מגזענות, בעקבות ההצבעה של ערביי ישראל. הם לא הבינו שכללי המשחק השתנו: הבריונות שבנתה אותם היא הבריונות שסיבכה אותם. חסון תחפש לה כנראה ערוץ שידור לפי מידותיה. משעשע לקרוא שהיא מבקשת את הגנת התקשורת בשם חופש הביטוי ובשם הקולגיאליות. כמו שלימד אותנו נתניהו, בין בריונות לבכיינות מפריד קו דק אחד.