תנו לנו לשבת על המרפסת לספור מחשבות נודדות

ראשי המפלגותת, החזירו את מדינת ישראל להיות בית שרואה את האזרחים כולם כבני אדם שווי זכויות ושווי מעמד, ולא מפריד בין קול לקול; בית שדורש ומממש שירות צבאי ושירות לאומי ואזרחי לכל, שאינו מפרנס משתמטים, פורעי חוק ופרזיטים, אלא מחבק ומתגמל משרתים ומפרנסים

ענת לב-אדלר

מדינת ישראל, שלום. רצינו לעדכן, ובכן, שאנחנו עייפים. עייפים עד בלי קץ מהמאמץ האזרחי והאישי העילאי של השנים האחרונות. מותשים וכבדי נעליים לאחר שנשאנו על כתפינו את המשך קיומנו, מאז שמנגנוני המדינה קרסו עם פרוץ המלחמה הנוראית בתולדותינו; עייפים אחרי הפגנות עיקשות וסוערות שהצליחו להביא להחזרת החטופים ממנהרות המוות של חמאס; עייפים לאחר קיתונות של כאב ואובדן, וחלקנו גם עייפים לאחר ההתגייסות האזרחית שבמסגרתה הגנו בעור שינינו על הדמוקרטיה הישראלית, זו שמאז החלה לדהור רכבת המהפכה המשטרית, הפכה להיות מאוימת בידי כוחות ריאקציונריים חשוכים.

ברזיל בחירות נשיאות עצרת סיום של תומכי פלאביו בולסונרו ריו דה ז'ניירו מניף דגל ישראל

ברזיל בחירות נשיאות עצרת סיום של תומכי פלאביו בולסונרו ריו דה ז'ניירו מניף דגל ישראל

(צילום: AP Photo/Lucas Landau)

והנה, משהצלחנו לקיים את הבחירות החופשיות ושמרנו מכל משמר על צביונך הדמוקרטי, אנחנו מודיעים לך בזאת, מדינה יקרה, שאזרחייך העייפים, קרועי הלב והנשימה, כמהים לא רק לחיות על פי ערכי מגילת העצמאות, אלא כמהים גם לצאת לעצמאות. כמהים להזדכות על הצורך המתמשך והמייגע להתייצב ולהגן על עצמנו ועלייך מפני שיגיונותיהם ושיגעונותיהם של האוחזים בהגה.

עם תום ארבע שנים מתישות, אנחנו משוועים לבחור סוף-סוף בעצמנו ולשקוע איש-אישה בעניינינו האישיים: לחזור ולטפל בבריאות הגופנית והנפשית שלנו ושל ילדינו שנפגעו עד מאוד בשנים האחרונות, ששילמו מחירי גוף ונפש כבדים אם בחזית הלחימה ואם תחת מטחי אזעקות וטילים. כמהים שהילדים שלנו ירגישו שמובטח להם כאן מחר. כמהים לשקם את הפרנסה והעסקים שלנו, ולחזור ולהרגיש את התחושה שנחמסה מאיתנו בשנים האחרונות – שמדינות הן המנגנונים שהוקמו כי נועדו לדאוג לרווחתם הקיומית של בני אדם, ולא להפך.

לכן אתם, ראשי המפלגות, שבו בחדרי החדרים, השאירו את האגו ואת חליפות הכוח על הסף, והקימו ממשלה ישרת דרך וליברלית, שחבריה אוהבים את האזרחים ואת המדינה יותר מאשר את כיסאות הכבוד. החזירו את מדינת ישראל להיות בית להתגאות בו פנימה והחוצה. בית שרואה את האזרחים כולם כבני אדם שווי זכויות ושווי מעמד, ולא מפריד בין קול לקול; בית שדורש ומממש שירות צבאי ושירות לאומי ואזרחי לכל, שאינו מפרנס משתמטים, פורעי חוק ופרזיטים, אלא מחבק ומתגמל משרתים ומפרנסים. בית שערב לעתיד לוחמיו שמגינים עליו באומץ עילאי, ובכך מכבד את זכר נופליו שמסרו בעבורו את נפשם. בית שמתחייב להחזיר לתפקוד מוסרי ומקצועי את השירות הציבורי שבכוונת מכוון רוסק עד דק; בית שמבין שחובה קיומית היא לשקם מהיסוד את מערכות החינוך והבריאות, לחלק ביושר את התקציבים ואת המשאבים ולהעדיף באופן מוחלט ליברליות על פני לאומנות, נאורות על פני גזענות, ערבות הדדית על פני הסתה ופילוג.

שבו אך ורק בהרכב שמבטיח כינונה של ממשלה אוהבת עם, אדם ומדינה, ששומרת על החוק ועל האיזונים העדינים של הדמוקרטיה והשוויון לכל, ותנו לנו, סוף-סוף, לשבת על המרפסת, לספור מחשבות נודדות במקום לספור מוקדי הפגנות; הניחו לנו לצאת לכיכרות כי מתחשק לנו לנשום אוויר חופשי, ולא מפני שאנחנו אצים קצרי נשימה למנוע את האסון הקיומי הבא. בעיקר עזרו לנו לשכוח שאנחנו אזרחים, ולהיזכר שאנחנו סתם בני אדם שרוצים לחיות, בשקט, ברווחה ובבטחה.

Source: Ynet · ענת לב-אדלר

At a glance

Topic
World
Country
🇮🇱 IL
Publisher language
HE
Added to Allnira