שקר ה"אחדות"

הדיבורים על "אחדות" מזכירים את הבדיחה על שני משוגעים שמתכננים בריחה מהמוסד שבו הם מאושפזים. "אם הגדר גבוהה, נחפור מתחתיה", אומר אחד. "אם הגדר נמוכה, נדלג מעליה", אומר האחר, שגם יוצא לבדוק את השטח. בשובו הוא אומר לחברו בפנים נפולות: "יש בעיה - אין גדר". באותו אופן ההסתכלות על ה"אחדות", כמוצא יחיד שימנע את אסון הבחירות הנוספות, יוצאת מנקודת הנחה דמיונית: שהאופציה בכלל קיימת. הכוונה היא לא שאי-אפשר להגיע להסכם פוליטי בין מפלגות יריבות, אלא שאי-אפשר להגיע להסכם כזה מבלי להפוך את המילה "אחדות" לבדיחה עצובה.

בניגוד למה שרבים טוענים, חזון "אחדות" לא חוסל בפעמיים האחרונות שבהן ראש הממשלה נעזר בלחץ הציבורי כדי להקים "ממשלת חירום" (הקורונה ב-2020 והמלחמה ב-2023), רק כדי לנהוג בשותפים שלו כמו היו חגבים. כלומר, זה בטח לא עזר לבסס אמון במחשבה שבנימין נתניהו העכשווי בכלל מסוגל להבין את הקונספט. אבל נניח שתוצאות הבחירות והמיאוס של הקהילה הבין-לאומית מגורמים כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר (וגם נתניהו עצמו לא מדורג הרחק מהם במצעד הלהיטים הזה) גרמו לו לראות את האור, ועכשיו כל רצונו בחיים האלה הוא להפוך את גדי איזנקוט לשותף מלא בהנהגת המדינה.

ראשי המפלגות

(צילום: shutterstock, שלו שלום, אלעד מלכה, דוברות הרשימה המשותפת, ריאן פרויס, אלכס קולומויסקי, Oliver CONTRERAS/AFP)

אבל שוב, אותה כוכבית קטנה מתעקשת להפריע את השאיפה לאידיליה: אין שום אינדיקציה שאלו הם פני הדברים וגם לא קרוב לכך. להפך: לאורך כל הדרך נתניהו הודיע שהקואליציה הבאה תתבסס על זו הקיימת, והוא רק ישמח להרחיב אותה. בסמוך לבחירות, כשהסקרים הראו שלא יהיה לו את הרוב הדרוש (ובזה הם צדקו), הוא עירער בשיטתיות על הלגיטימיות הפוליטית של אזרחי ישראל הערבים, כולל בניית קמפיין "זיופים" לפני שפתק אחד הוכנס למעטפה. ביום הבחירות הוא השקיע בכך 250 אחוז מהאנרגיות שלו, שלא התבטאו רק ברטוריקה גזענית אלא גם בשיתוף פעולה מבהיל עם כוחות הביטחון (המשטרה והשב"כ), באופן שקירב עוד יותר תרחיש של ניסיון הפיכה בנוסח 6 בינואר מאשר "אחדות". ומאז סגירת הקלפיות הטענות על "גניבת הבחירות" רק הסלימו, ודברי הבלע נגד 20 אחוז מאזרחי המדינה שודרגו מדה-לגיטימציה לדה-הומניזציה.

ואחרי כל זה, אם מקשיבים לכל מיני קולות צבועים מחד ותבוסתניים מאידך, הציבור הרב שתמך באופוזיציה היהודית אמור להבין שעדיף לו שנציגיו יפרו את ההבטחה שלא לשבת עם נתניהו (ובטח תחתיו) לעומת ההבטחה שלא להישען על המפלגות הערביות. באותה מידה אפשר לספר לתרנגול שאין לו ברירה, אלא ללכת לקצב ושלא ידאג: זאת לא סכין חדה ממש ביד שלו, הוא פשוט שמח נורא לראות אותך.

כי האמת היא שנתניהו של אחרי הבחירות מצוי בהלך רוח מסוכן עוד יותר מאשר לפני כן. מצב זה רק מחזק שבעתיים את העיקרון המוסרי המארגן של "גוש השינוי" ובעצם העיקרון המוסרי היחיד שהסכימו עליו: הוא לא יכול להמשיך

כי האמת היא שנתניהו של אחרי הבחירות מצוי בהלך רוח מסוכן עוד יותר מאשר לפני כן. מצב זה רק מחזק שבעתיים את העיקרון המוסרי המארגן של "גוש השינוי" ובעצם העיקרון המוסרי היחיד שהסכימו עליו: הוא לא יכול להמשיך, המפלגה שלו הפכה לתשלובת של פופוליזם וכהניזם ושליחתם לאופוזיציה היא תנאי מחייב - אם כי בהחלט לא מספיק - אם רוצים איכשהו לשקם את העסק. איזנקוט ושות' יכולים להחליט שאין להם ברירות טובות יותר, ואולי מבחינה פוליטית גרידא זה נכון. אבל זאת לא תהיה "אחדות" אלא כניעה.

הניסיון לשכנע את תומכי "גוש השינוי" ב"אחדות" מנותק מהתנהלות נתניהו. באותה מידה אפשר לספר לתרנגול שאין לו ברירה אלא ללכת לקצב