רק תנו לנו את הזכות להיות חרדים על מלא

רק תנו לנו את הזכות להיות חרדים על מלא

אין הכרח שהמפלגות החרדיות יהיו כבולות לנצח למבנה הגושי הנוכחי. יוזמה רצינית לממשלת אחדות שתציע הסדר מוסכם המכבד את עולם התורה - עשויה לפגוש יד מושטת לפיוס

אריה ארליך|

תגיות

תוצאות הבחירות מחייבות אותנו להכיר במציאות שהשיח הישראלי מתקשה לעיתים לפענח: הציבור החרדי התגלה השבוע כחרדי הרבה יותר מכפי שחשבתם. מי שציפה לגלות תהליכי השתלבות וישראליזציה שמובילים להתרופפות הזהות החרדית, קיבל בקלפי מסר ברור: תנו לנו להיות חרדים, בלי ניסיונות לעצב אותנו מחדש. הזכות להיות חרדי על מלא.

(צילום: יובל חן)

ארבע מפלגות התמודדו על הקול החרדי, והתוצאות שלהן מספרות סיפור מרתק. יהדות התורה שמרה על כוחה האלקטורלי לאחר שהציגה קו בלתי מתפשר בסוגיית גיוס בני הישיבות. ש"ס, שניסתה בקמפיין להרחיב את אחיזתה בקרב הציבור המסורתי, נחלשה ברחוב החרדי באופן היסטורי ואיבדה בסך הכל כ-100 אלף קולות. קשה לנתק את התוצאה מכפל הלשון שאפיין את מסריה בנושא הגיוס.

לצידן התמודדו שתי רשימות-נפל שניסו לערער על ההנהגה החרדית ונותרו בשולי המפה: מפלגת 'הציבור החרדי', שנהנתה מחשיפה תקשורתית נרחבת ומתקציבי עתק של תורמים ליברליים, זכתה לכחמשת אלפים קולות חרדיים בלבד (כל השאר הגיעו מבחוץ). ולצידה רשימה רדיקלית ('צבע שחור') שטענה כי המפלגות הוותיקות פשרניות מדי וקיבלה כעשרת אלפים קולות. התהליכים הפנימיים הללו לא קיבלו ביטוי בתקשורת המיינסטרים הישראלית, שמופע הניתוק שלה התבטא גם כאן. מי שצרך אותה יכול היה לחשוב שהמפלגה שקראה תיגר על ההנהגה החרדית היא תופעה סוחפת. זה התברר כבועת טוויטר. המצביע החרדי שיגר מסר ברור: יש לנו אורח חיים, וחשוב לנו לשמור עליו. חרדים ב-2026 עובדים יותר, רוכשים השכלה ונחשפים לחברה הישראלית. אבל כל אלה כפופים לעיקרון יסודי של שמירה על הזהות החרדית.

מצג שווא תקשורתי נוסף משתקף גם בהצבת סערת הגיוס בראש סדר היום הפוליטי - כאילו החרדים הם הבעיה המרכזית של המדינה. כמעט כל מפלגה ניהלה תחרות עם רעותה על גובה הלהבות כלפי החרדים. כעת מתחוור גודל הפארסה: בנט שהפך את הנושא לדגל הראשי בקמפיין, סיים עם 12 מנדטים. הנדל מצא את עצמו מתחת לאחוז החסימה. ושרן השכל קיבלה פחות קולות מהמתמודד הצבעוני שרשר המלך. מתברר שהסוגיה הזו אינה משנעת המונים לקלפיות. שלא תהיה טעות: אין ליבנו גס בכאב סביב סוגיית הגיוס. זהו דיון טעון שנושא עימו כאב רב. אבל מתברר שהסוגיה מורכבת מכפי שהפוליטיקאים מציגים אותה. תשאלו את יולי אדלשטיין ודן אילוז שהלכו נגד הזרם המפלגתי ומצאו עצמם מחוץ למערכת הפוליטית.

האם תוצאות הבחירות יובילו להבנה שבמחנאות ובזריעת קיטוב אין משיגים דבר? שהדרך היחידה לפתור אותו היא במתן כבוד לאורח חייה של אוכלוסייה שונה המבקשת לשאת בגאון לפיד יהודי עתיק של לימוד תורה? ניסיונות לפתור את המשבר באמצעות סנקציות והפעלת לחץ, רק מעמיקים את ההתבצרות.

ועכשיו נותרה השאלה: איך פותרים את הפלונטר הסבוך? ובכן, הציבור החרדי נטוע עמוק במחנה הימין מבחינה ערכית ומסורתית. ובכל זאת, אין הכרח שהמפלגות החרדיות יהיו כבולות לנצח למבנה הגושי הנוכחי. יוזמה רצינית לממשלת אחדות שתציע הסדר מוסכם המכבד את עולם התורה - עשויה לפגוש יד מושטת לפיוס.

הדרך לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית עוברת בהכרה בזכותם של החרדים להישאר חרדים. אחר כך אפשר לדבר על השאר.

תגובות