משתתפי הדיון אצל סולברג היו בהלם: "זיני לא מבין את היחסים בינו לבין החוק"

משתתפי הדיון אצל סולברג היו בהלם: "זיני לא מבין את היחסים בינו לבין החוק"

המחנה שהפסיד בבחירות מפעיל קמפיין שקרי וקונספירטיבי כאילו הניצחון נגנב ממנו כדי למנוע את החלפת יו"ר הכנסת, ובסופו של דבר לבטל את ההצבעה כולה. זה ניסיון הפיכה לכל דבר, ונראה שמי שאמור לעמוד בדרך נקלע לתפקיד שגדול עליו בכמה מידות. "אנשים לא האמינו שכך מדבר ראש השב"כ", מבקר אדם שנכח בפגישה שבה ביקש לחקור - ברוב המקרים, ללא ראיות - את מנהיגי הציבור הערבי

מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של ניסיון הפיכה. המחנה שהפסיד בבחירות מסרב לקבל את תוצאותיהן, טוען שניצח ומסביר כי שקשוקת קונספירציה של כספים, תומכי חמאס, מעטפות, תלושי דלק וישות זרה ועוינת, ולא 14 מנדטים פער לרעתו, היא שמפרידה בינו לבין כהונה נוספת של בנימין נתניהו.

בשבוע האחרון הצליחה המערכה הזדונית הזו, שעלולה לחסל את מדינת ישראל כמו שאנו מכירים אותה, לגרור לתוכה גורמים בכירים במנגנוני החקירה, האכיפה והמודיעין שאמורים למנוע בדיוק התרחשות כזאת. מי בידיעה ובכוונה, מי מחשש מהמכונה ומי משום שנקלע לתפקיד הגדול עליו בכמה מידות. כך הפכו שומרי סף לחלק ממערך של פייק, דיסאינפורמציה ועלילות דם.

גלריה

"לא האמינו שכך מדבר ראש שב"כ". זיני בהצהרה ביום הבחירות

(צילום: ועדת הבחירות המרכזית)

אם אנשי נתניהו יפעלו כפי שהם מצהירים, קצרה הדרך מסירוב לקבל את התוצאות לסירוב לכנס את הכנסת או להביא להצבעה את החלפת היו״ר אמיר אוחנה. ישראל תצלול למשבר חוקתי, שיש לקוות שיישאר "רק" בגבולות העתירות. המטרה היא להפוך חשדות שטרם הוכחו, למעשה רובם כבר הוכחו כמופרכים ואלה שלא - גם לוּ יאומתו לא יפגעו בטוהר הבחירות - למכשיר לביטול הכרעת הבוחר, בסיוע הגופים שתפקידם להגן עליה. החשוד שנבחר לקמפיין כבר מזוהה: הציבור הערבי כולו.

הרכבת הזאת כבר יצאה לדרך: מחיפושים ללא צווים בבתי פעילים ערבים, בעקבות מידע שהגיע דרך לשכת ראש הממשלה, ועד הפיכת מידע מודיעיני ראשוני לפרשת מיידוף של רע״ם. כשהשלטון משתמש במנגנוני האכיפה והמודיעין נגד הליך הבחירות, הסרת המסכות אינה עוד מטפורה. היא נוהל עבודה.

בשבת הוזהרו גורמים בוועדת הבחירות שלא לבנות על הודעת ההרגעה שציפו לקבל מראש השב"כ דוד זיני ביום שלישי. הלחץ הפוליטי עליו עלול להוליד עוד תפנית, נאמר להם. בוועדה עוד האמינו במנגנון: "זו רכבת שאי אפשר לעצור אותה", אמר גורם בכיר על השלמת הבחירות. "אין כוח בעולם שיכול לעצור אותה".

במהלך סוף השבוע פתח ערוץ 14 בקמפיין כח ארטילרי מירבי נגד זיני. ראש הממשלה מאוכזב מראש השב"כ, התפייט אחד מהשופרות, רומז למה שראש הממשלה עושה למי שהוא לא מרוצה ממנו. ואכן, ביום ראשון הדהים זיני את הנאספים אצל יו״ר הוועדה, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג. הוא ביקש לחקור ארבעה פוליטיקאים ערבים בכירים - מנסור עבאס, אחמד טיבי, סאמי אבו שחאדה ואיימן עודה - ולסווג את הפרשה באופן גורף כעבירות ביטחון.

אדם הבקיא בדיון מתאר משתתפים שהיו בהלם לנוכח היעדר תשתית ראייתית לגבי רובם ולנוכח דרישות לאמצעים הפוגעים קשות בזכויות הפרט. "הם לא האמינו שכך מדבר ראש שב"כ", הוא שחזר. זיני ביקש זאת בדיון שסביבו גובשה הודעת התקינות, ובמעמד המצולם ניצב לצד סולברג. כלפי חוץ, התוצאות משקפות את רצון הבוחר; בחדר, עוד ניסיון להרחיב את הפרשה כדי לדחות את פרסום התוצאות במהלך שמטרתו להביא בסופו של דבר לביטולן.

עודה, טיבי, אבו שחאדה ועבאס. הבקשה לא נולדה בשלישי

(צילום: אלכס קולומויסקי, ריאן פרויס, דוברות הרשימה המשותפת)

״זיני כל כך לא מבין מה תפקידו, ומה החוק, ומה היחסים בינו לבין החוק״, מתאר הגורם את ההפתעה והתחושות, לפחות אצל חלק מהנוכחים. הבקשה לחקור את הארבעה לא נולדה בשלישי, כשהתפרסמה לציבור; היא הייתה חלק מן העימות ביום ראשון.

זיני, כך לפי גורם אחר, ביקש לחקור את הבכירים הערבים כדי לברר שאינם קשורים לפרשה. תחילה מבקשים את הסמכויות, אחר כך מחפשים מה יצדיק אותן. ״סוג של פישינג כזה״, מתאר הגורם. לדבריו, זיני מנסה לדוג באמצעות כלי השירות ראיות שיחברו בין ה״למעלה״ ל״למטה״. ״בשביל לחקור חבר כנסת אתה צריך יותר מאשר ספקולציה״, אומר בכיר הבקיא בפרטים. אוספים ראיות כדי להעמיד אדם לדין; לא הופכים את עצם החקירה לשיטה לייצור הצדקתה.

ה״למעלה״, לפי בכיר הבקיא בפרטים, הוא מידע שלפיו גורם זר העביר כסף לעמותה, וממנה לגורם בכיר במפלגה ערבית ואולי למקורבים פוליטיים. אם יוכח, ייתכן שמדובר בשוחד או בניסיון להשפעה זרה. אבל ״אין שם אקדח מעשן בהקשרי בחירות״. גם האפשרות הזאת מחייבת חקירה, אבל המרחק בין העברה חשודה לבין קביעה שהציבור הערבי קנה את הבחירות אינו נעלם מפני שראש שירות הביטחון מדבר בקול סמכותי.

ה״למטה״ הוא טענות על תלושי דלק, שוחד ואי סדרים, טענות שעלו עוד הרבה לפני הבכירות ושוכפלו אחר כך בתלונות שהגיש הליכוד לוועדה. כ-1,000 תלונות נבדקו. כולן נדחו כחסרות תוקף, במקרה הפחות גרוע. "ולא רק שלמעלה אולי יש עבירות אבל לא ברור הקשר שלהם לבחירות, ולמטה יש הרבה תלונות מופרכות, אלא שבין הלמעלה ללמטה אין קשר, זה לא מחובר״, אומר גורם הבקיא בפרשה.

את החיבור החסר מבקשים למצוא בחקירת הפוליטיקאים. "לפחות המועמדות הנחושה של שופט העליון יוסף אלרון, וההתמודדות נגד מכונת הרעל בלי למצמץ, מנעו מאיתנו גם מבקר מדינה שהיה חלק מהחונטה הזו", אומר גורם אחר הבקיא בפרטים, ומתייחס לניסיון הבלתי חוקי של נתניהו והקואליציה למנות את פרקליט הבית שלו, עו"ד מיכאל ראבילו, לתפקיד. "תאר לך שעכשיו גם הוא היה בא ומחליט שזה בסמכותו לחקור, ומגיע למסקנה שהיועצת מעורבת בעקידת יצחק או באלטלנה".

אחד הגורמים מתאר בקשות לעצור ולחקור ואף למנוע מפגש עם עורך דין, כשאין תשתית ראייתית לגבי רוב הבכירים. אלה בקשות שתוארו בדיונים, לא מעצרים שכבר בוצעו. אדם שנחשף לדברים אומר שחלקם נשמעים כאילו נלקחו מסיפורי המעשיות בערוץ 14.

נתניהו. המכונה נכנסה מהר לפעולה

(צילום: AP Photo/David Goldman)

ויש הרבה כאלה. בזמן שישנתם, בלילה שבין שלישי לרביעי, מפעל הרעל הוציא עוד מוצר: נאום מצולם של עמית אסא, בז׳קט כהה ובמבט של קץ הימים, שנתניהו הפיץ בחשבונותיו ברשתות. הכיתוב הציג אותו כ״בכיר שב״כ לשעבר״. הכיתוב ״בכיר״ עושה כאן שעות נוספות במקום הראיות.

אסא פותח בקביעה: ״גורמים בינלאומיים זרים זיהמו לנו את הבחירות״. אחריה מגיעים האחים המוסלמים, חמאס, מדינות אויב, בנקים, מזומן, ״סוכני כאוס״ ו״בגידה״. בפתיחה הבחירות כבר זוהמו; באמצע משתחלים ״לכאורה״ ו״ככל שייאספו ראיות״; בסוף מגיעים לבגידה. את השרשרת המחברת בין התחנות הוא אינו מבסס בראיות המוצגות לצופה.

אלא שאסא אינו בכיר שב״כ, ארגון שממנו פרש לפני כשני עשורים, וגם לא בכיר בשב״כ. חברים ששירתו לצדו מספרים כי עבר הכשרה כלוחם באגף המבצעים, אבל מהר מאוד עבר למטה. בשיאו שימש ראש ענף, תפקיד הפיקוד הראשון והזוטר ביותר שאפשר אולי להקביל לסגן אלוף.

אסא מעולם לא פיקד על יחידה בשירות, ומעולם לא ישב ליד שולחן קבלת ההחלטות השירותית. מכאן שכל הסבריו בביטחון עצום בנוגע להתנהלות ראש השב״כ לשעבר רונן בר ב-7 באוקטובר או ראשי שב״כ בעבר אינם נובעים מניסיון. מיקומו האמיתי בשרשרת הפיקוד, הצלחתו בקריירה בשב"כ ו(אי) עיסוקו בעולם הערבי רחוקים, לדבריהם, מאוד משורת הכתרים שקשר לעצמו מאז החל להופיע בערוץ 14.

לאסא יש כבר ניסיון בסיפורים מהסוג הזה. ביוני פרסם ערוץ TOV ריאיון שבו העלה אפשרות של ״תכנון כושל של מישהו שרצה למרוד״ סביב אירועי 7 באוקטובר: פעולה מוגבלת שתוכננה מראש בשיתוף פעולה בין בכירים בקהילת המודיעין וחמאס, יצאה משליטה והתגלגלה לטבח. זו עלילת הדם המופרכת והמזוויעה שהמציאה מכונת הרעל על ״בגידה מבפנים״. כמובן שאסא לא הציג ראיות, כי אין כאלה. כמובן שהקטע כיכב בערוץ הטלגרם של יאיר נתניהו.

איש מודיעין אמור להבחין בין מידע, השערה ומסקנה. המילה ״ייתכן״ אינה פוטרת מהצגת בסיס לחשד בבגידה, והכיתוב ״בכיר לשעבר״ אינו מעניק סמכות לפסול את הכרעת הבוחר. הציבור זכאי לראיות גם כשהדובר נשמע בטוח מאוד בעצמו. את כל אלה אסא בוודאי מבין, והוא גם יודע עד כמה האמת חשובה ועד כמה חשוב לרסן את הכח. אבל מבחינתו, להתאים את עצמו למקום שייתן לו מקום רק אם יתאים, חשוב הרבה יותר.

זה אותו אסא שרק ב־22 באוקטובר הסביר בידענות לצופי ערוץ 14 שבארצות הברית יש גם שר הגנה וגם שר מלחמה, שני שרים שונים. ובכן, מי שהצליח לפצל שר אמריקני אחד לשניים, מחבר עכשיו חשדות שונים לקנוניה אחת. וזה גם האיש שקבע באפריל: ״לכל אחד במגזר הערבי יש נשק״. לכל אחד. התואר שמתחת לתמונה אינו הופך הכללה על ציבור שלם למידע מודיעיני.

אסא משמיט עובדה מרכזית: ב-1 בנובמבר הודיע סולברג, בהסכמת זיני והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שגם אימות החשדות שבבדיקת השב"כ כולם, על-מלא, לא יערער את תוצאות הבחירות. נתניהו מפיץ סרטון שפותח במסקנה ההפוכה. ראש הממשלה יודע על ההצהרה, אבל מציע לציבור גרסה שבה המסקנה כבר נקבעה והראיות, שאינן, מוזמנות להשלים אותה בהמשך.

כשהשב"כ חקר את פרשיות בילד וקטאר-גייט היה זה שטרח להזכיר ש"יש דברים שצריך לקחת בחשבון, ואחד מהם נקרא ריסון הכוח. על אף שיש לך כוח, ואתה יכול להשתמש בכוח. המערכת הפוליטית יכולה להשתמש בכלים לרשותה לא בצורה נאותה". כעת הוא עושה את אותו דבר, אבל בדיוק הפוך. אסא גם דורש שסולברג לא יגביל את החוקרים בזמן או בכלים. השופט הורה לחקור; אסא דורש להסיר מגבלות. כאילו החוק הוא החשוד שחייבים לנטרל תחילה.

ורע״ם אינה חמאס. לתנועה האסלאמית בישראל שורשים רעיוניים בזרם האחים המוסלמים, אבל בין התנועות והפלגים הבדלים עמוקים ביחסם לאלימות ולהשתלבות במדינה. אילן יוחסין אידיאולוגי אינו ראיה לקניית קולות. עבאס גינה שוב ושוב את טבח 7 באוקטובר.

נתניהו עצמו חיזר אחר עבאס; בצלאל סמוטריץ׳ אומר שרק בזכותו לא הוקמה ממשלה עם רע״ם. כשהקולות משאירים את נתניהו בשלטון, מתקשרים לעבאס. כשהם מסכנים את שלטונו, מגלים קנוניה עולמית.

לאזרחים הערבים מותר להצביע בהמוניהם, גם כשהתוצאה אינה מוצאת חן בעיני נתניהו. חשדות מחייבים חקירה; הם אינם מעניקים למחנה שהפסיד רישיון להישאר בשלטון. כך מכשירים את הקרקע לשלילת הכרעת הבוחר.

ברביעי בבוקר הקריא סולברג פרפרזה מטעם השב״כ: כספים רבים ממדינות זרות, בעלי אינטרסים סמויים ואף עוינים, ״סכומי עתק״ ותופעה המקיפה ״אלפי אנשים״. המסגור מזכיר את אסא: כסף מחו״ל, גורמים עוינים ומערך רחב המחייב חקירה. לא סתם היו כאלה שהקשיבו לזיני וחשבו על ערוץ 14.

ועוד פרט שחמק מעיני רוב אם לא כל הקוראים את הטקסט שהוקרא בוועדת הבחירות המרכזית: המילה ״בחירות״ אינה מופיעה בנוסח ההודעה של ראש השב"כ. אם אין שם בחירות - אז על מה המהומה שקשורה לבחירות, בטקסט שמקריא יו"ר ועדת הבחירות מול הוועדה. הציבור נותר יתום מהסבר. מה שזיני לא אומר תמיד יותיר מקום לקמפיין הרעל להשלים אותו.

בכתבה הקודמת היססנו אם להציב במרכז את הכינוי ״זיניגייט״. בכירים במערכת האכיפה ובוועדה אמרו שזיני מוכיח ממלכתיות. כעת הטון פחות מפרגן: מי שציפו ממנו להרחיק את הפוליטיקה מהחקירה, סבורים שהוא או מבין ונתון ללחצי נתניהו, לו הוא חייב את הג'וב החלומי, או שאינו מבין שהפך כלי משחק בקרב דיאדוכים פוליטי.

מפגישה שקיים השבוע עם קבוצה גדולה של אנשי שב"כ ובה דיבר על הפרשה, יצאו לפחות חלק מהנוכחים בתחושה שזיני מאמין כולו כברו שהוא עלה פה על תמנון חשאי וענק שמסכן את הקיום היהודי, ובאמת משתגע ולא מבין איך זה שאחרים לא רואים את הדברים כמוהו או דורשים ממנו מידע מלא ואמין הרבה יותר לפני שייתנו לו רשות לשסות את המנגנון האימתני של השב"כ בנבחרי ציבור.

היועצת המשפטית התנגדה לסיווג הביטחוני הגורף; בפשרה נאמר שלחשדות עשוי להיות פן ביטחוני. לפי גורם בכיר היא גם כפתה, מול התנגדות זיני, צוות משותף לשב״כ ולמשטרה בליווי הפרקליטות. מידע מסווג אינו מקנה בעלות על הבחירות. המחלוקת נוגעת לכלים שאפשר להפעיל, לראיות שייאספו ולקבילותן. אי אפשר לסווג מראש את כל מה שיימצא כעבירת ביטחון, ואז להפעיל סמכויות מורחבות כדי למצוא מה יצדיק את הסיווג.

אבישי גרינצייג חשף ב־i24NEWS כיצד זיני ביקש לחקור את ״נו, איך קוראים לו, מנסור עבאס״. הבקשה כבר הייתה מוכנה; שם החשוד עוד היה בחיפוש.

בשלישי הזכירה היועצת כי ״במדינת חוק לא ניתן לחקור אזרחים או נבחרי ציבור ללא ראיות המצדיקות זאת״. היא מסרה גם שהשב״כ אינו מעביר זה יומיים חומרים לצוות המשותף. ביום רגיל, במדינה רגילה, סירוב כזה לבדו היה מספיק כדי לערוף את ראשו של הראש. בישראל השירות שמעכב חומר מוצג בקמפיין כקורבן של חסימת חקירה. היועצת, תמיד כליא ברק לכל המעשיים השטניים, קיבלה, כרגיל, את תפקיד החוסמת.

גם הגרסאות מתחלפות: לפי הוועדה, זיני הודיע שהוא חייב לעדכן את נתניהו בפרטים וסולברג הסכים. דקות אחרי העדכון, ערוץ 14 כבר היה עם פרסום בלעדי. מסביבת זיני נטען כי סולברג הוא שנתן את ההוראה. גם בשאלה מי ביקש את מכתב השופט נמסרו גרסאות הפוכות. הנקודה החשובה כאן איננה שמישהו משקר, אלא למה שהוא ישקר, מה יש לו להסתיר? הסודיות מנעה עדכון לחברי הוועדה; למסך היא הפריעה פחות.

במקביל, מידע שהגיע למשטרה דרך לשכת ראש הממשלה הוליד פשיטות על בתי שלושה פעילים ברע״ם ללא צווי חיפוש. בבתי המשפט נחלשו החשדות עד שהתאדו ולא נותר מהם דבר. אבל בערוצי התעמולה הם כבר הספיקו להוכיח שמגזר שלם גנב מדינה.

ניסיון העיכוב מתועד היטב במכתבים, בחתימות ובתאריכים: ב-2 בנובמבר דרש נציג הליכוד אילן בומבך פרטי חקירה לפני אישור התוצאות. סולברג השיב שהפרסום אינו תלוי ברוב בכנסת היוצאת. למחרת דרשו 16 נציגי שבע מפלגות קואליציה את חומרי הדיון מיום ראשון, וכתבו שאין אפשרות לפרסם תוצאות לפני דיון ומסירת מידע.

חשד שטרם הוכח אמור להפוך לזכות וטו של המפסידים. סולברג נאלץ להבהיר שוב שאין סמכות למנוע פרסום, וביקש תמצית חקירה שאפשר לחשוף. על תוצאות מערערים בבית משפט; לא מחזיקים את הכרעת הבוחר כבת ערובה עד שהמפסידים יתרצו.

התנועה לעיתונות ציבורית איתרה בערוץ 14 ובגלי ישראל טענות על זיופים ערביים וגורמים בינלאומיים כבר במאי. באמצע אוקטובר הוצג מבצע המשקיפים כפתרון לזיופים שעוד לא התרחשו.

המחקר מנה 136 קטעי שידור, לרבות שידורים חוזרים ומשותפים, מהם 104 אחרי יום הבחירות. כחצי שנת שידורים בשני הערוצים הניבה כ-51 דקות לנרטיב; ב-29 באוקטובר הקדיש לו ערוץ 14 לבדו כחמש שעות. הכנת טענות זיוף מראש נהפכה להוכחה שהזיוף היה ידוע מראש. במפעל הזה גם הוראות ההרכבה משמשות ראיות לאמיתות המוצר. מכתב המבקש לברר חשדות הוצג כמסמך המכיל חומר וראיות לרוב. הדרישה לחקור עברה באולפן הסבה מקצועית והפכה לפסק דין.

פייק ריפורטר תיעד זינוק של 428 אחוז בשיח נגד ערבים ב-X עד 29 באוקטובר: 9,069 אזכורים באותו יום. פרסום נתניהו צבר כ-1.2 מיליון צפיות; קריאת בן גביר לעצור גם ראשי מפלגות ערביות - כ-350 אלף. קניית קולות, הצבעה כפיגוע ושלילת זכויות הפכו למסרים המופצים בהיקפים עצומים.

מכון ברנדייס אסף 28 קטעים מערוץ 14 ביום הבחירות ולמחרת: הצבעה ערבית כאיום, יריבים כשותפי אויב והליך דמוקרטי המתואר במילון של מלחמה. האוסף ממחיש את המסגור; מחקר הניטור מלמד על היקפו ועל עיתוי ההסלמה.

בשלישי המליץ נתניהו על כתבת ערוץ 14: ״תחקיר מטלטל שאתם חייבים לראות״. בקטע נוסף מאותו פרויקט אומר גלעד אך, מייסד ״עד כאן״, שמדובר בכיבוש המדינה מבפנים, ושאין הבדל אם הוא מתבצע ״באמצעות טנדרים או באמצעות הקלפיות״. הטנדרים של המחבלים, הקלפיות של אזרחי ישראל; הפתרון הרגשי מתבקש.

שמחה רוטמן אמר שגם באפס זיופים אין למפלגות הערביות מקום בכנסת. הבעיה אינה מעטפה עם כסף, אלא מעטפה עם פתק שהעניקה לאזרחים האלה כוח כמו לאזרחי המדינה היהודים. זה גם מסביר מדוע הקמפיין אינו מחכה לתוצאת החקירה: עצם יכולתם של האזרחים האלה להשפיע על השלטון היא מה שהוא מבקש לשלול.

ניסיון עיכוב פרסום התוצאות כשל בשלב הזה. היועצת התערבה וסולברג עמד על השלמת ההליך בטון רך, כרב המרביץ תורה בילד סורר, אבל בלי להתפשר על העיקר.

נתניהו מצידו ממשיך להילחם על כל פיסת סמכות ואחריות, (בתנאי כמובן שהאחריות אינה אישית במקרים של כישלון). המהלך יצר תהודה עצומה והזריק עוד רעל ליחסים בין האזרחים לשלטון. הוא לא הצליח, בינתיים, להעניק לגוש המפסיד את זכות העיכוב שביקש לעצמו.

הרוב שמחוץ לגוש נתניהו אינו בהכרח קואליציה, ואף מפלגה אינה חייבת להצטרף לממשלה. אבל לנציגי הגוש שאיבד את הרוב אין זכות להפוך את הקולות שאינם נוחים להם לקולות אויב. 53 מנדטים אינם נעשים 61 כשצובעים את יתר הקולות בצבעי חמאס.

הקרב הבא, מעריך הגורם, יהיה על החלפת אוחנה. היו״ר עלול לסרב להביא את החלפתו להצבעה; בג״ץ יורה לכנס, והסירוב עלול להימשך. בתרחיש שהוא מצייר יידרש בית המשפט לאפשר למזכירות לכנס את המליאה בצו, בלי היו״ר. זו הערכה לעתיד, אך התעמולה שתלווה אותה כבר מוכנה.

״הממשלה הזאת קמה בחסות בג״ץ, היא לא קמה בחסות העם״, מתאר הגורם את המסר שהוא צופה. תחילה ימנעו מהרוב לממש את כוחו; אחר כך יציגו את ההתערבות שנדרשה כהוכחה שאינו לגיטימי. אותו תרגיל שבו מי שמעכב העברת חומרי חקירה מוצג כקורבן של חסימת חקירה, רק שהפעם הכנסת כולה תהיה התפאורה.

נתניהו מבין היטב את המנדטים ואת משמעותם לשלטונו. החשדות צריכים להיחקר. את ניסיון ההפיכה צריך לבלום לפני שיהפוך לעוד עובדה שהמערכת מסבירה בדיעבד מדוע לא הצליחה למנוע.