לשנות את הגישה כלפי החברה החרדית

לשנות את הגישה כלפי החברה החרדית

חובתה של כל הנהגה חדשה לשנות את הגישה כלפי הציבור החרדי, ולהכיר את צרכיו, וזה אולי לא יקרה מיד דרך לשכת הגיוס. אל תפספסו את המומנטום, אפילו הרב לנדו אמר

מרב בטיטו|עודכן:

קשה לקבוע בוודאות אם אהבת מרדכי החרדי היא זאת שהניעה את אביגדור ליברמן, או שמא שנאת המן הערבי היא דווקא שדחפה אותו ואת ראשי גוש השינוי לזרועות הרבנים, אבל דבר אחד בטוח – והוא שלתרחיש הזה אף אחד משני הצדדים לא הגיע מוכן. אלה רוצים לגייס לצבא ואלו רוצים לשמור על לומדי התורה, אלה מדברים על חוק גיוס ואלו מדברים על החרדה מפני אינוס ערכי, אלה הבטיחו לבוחר את "ברית המשרתים" ואלו הבטיחו לבוחר את ברית בין הבתרים, אלה רואים בציבור החרדי מרבץ אינסופי של מלש"בים ואלו רואים בציבור החילוני פעוטון ענק של תינוקות שנשבו.

חרדים חוסמים כביש

(צילום: טל שחר)

עכשיו אלה רק גישושים בחדרי חדרים, פניות לא רשמיות של דרגים זוטרים, הפרחת בלוני ניסוי באמצעות כתבים, וקניית זמן כי מה אכפת להם שהמונה דופק ובחירות חוזרות לא הרגו אף פוליטיקאי. אבל כשיגיע הזמן וצוותים יישבו סביב שולחנות המשא ומתן, שוב נשמע את המנטרות העתיקות של "חוק גיוס", "מתווה", "תקציבים" ו"מכסות", שוב נקבל דיווחים על ניסוחן מחדש לכדי סעיפים בהסכמים קואליציוניים שלא נזכה לראות, ושוב נחשוד שזה בכלל הולך להיות תרגיל מסריח כמו שעשו לשמעון פרס – "הייתי מוכן ללכת כברת דרך ארוכה מאוד לקראת המפלגות הדתיות והחרדיות... ובלבד שיעניקו לממשלתי את הרוב הדרוש כדי לפתוח במשא ומתן עם שכנינו" ב-1990, או לציפי לבני "לא מצטערת שלא מכרתי את המדינה לחרדים" ב-2009.

השינוי חייב לחול גם על היחס של הממשלה לציבור החרדי, וזה אומר להכיר את צרכיו. לפי מחקר של ד"ר נחומי יפה ולאה בלוי שפורסם בחודש שעבר ב-Oxford University Press ונערך על ידי מכון המחקר הישראלי "תתי"א 2050", רוב ההורים החרדים לגמרי בעניין של לימודי חול. כ-58% היו רוצים שילדיהם ילמדו אנגלית וחשבון, 28% בלבד מהם מקבל מענה, וכ-33% עדיין ממתינים למדינת ישראל שתתקדם ל-2026.

באותו מחקר ממש עלה כי 81% מההורים דואגים לפרנסתם העתידית של ילדיהם, אבל חוששים שהחשיפה לשוק הלימודים והעבודה תזיק לתא המשפחתי. המשתתפים במחקר שיתפו את חששותיהם בסוגיות המגדריות, והדגישו כי הסתייגותם מהשתלבות נובעת בעיקר מהלחץ החברתי, ההליכה אל הלא-נודע, והיעדר תמיכה מצד הממסד.

ממשלות ישראל לא השכילו עד היום לשנות את השפה. כולם צועקים "השתמטות", אבל אף אחד לא באמת מעוניין להקים פה שני צבאות – חרדי וחילוני, או גרוע מכך – להטיס אותנו אחורה עשרות שנים של הישגים נשיים בחסות צה"ל.

כמו קודמיהם שנכנעו לפופוליזם זול של הבטחות בחירות ונפלו כל פעם מחדש למלכודת של השיח הפוליטי, ככה גם הממשלה המתהווה, שמתעניינת יותר בכמה אלפים יגייסו במקום כמה עשרות אלפים יילכו מחר בבוקר ללמוד חשבון ואנגלית.

כל זמן שקובעי המדיניות יתייחסו לאדם החרדי כאל משאב לצורכי הקמת ממשלה, יראו בו מקור להשלמת חוסרים עבור החברה האזרחית, ויצפו ממנו לוותר על אורחות חייו המוכרים עבור עתיד בלתי-ידוע, הם יישארו בזירה המוכרת של החשדנות ההדדית ויחמיצו מומנטום שעשוי למנף הסכמות פוליטיות לטובת החיים עצמם.

בינתיים, במקום להקים מיידית את הרשות לאדם החרדי, לפתוח לימודי אנגלית וחשבון בהסכמות ובשיתוף פעולה בתוך רשת החינוך העצמאית הקיימת, לחנוך מסלולי עתודה צבאית ייעודיים של כיתות י"ג ו-י"ד, לשלב גברים ונשים בקורסים שמותאמים לאורח חייהם, לספק ייעוץ תעסוקתי ולימודי חינם, להקצות תקציבים עבור מלגות לימוד ומחיה עבור אלו שאין להם עורף משפחתי ולפתוח להם את השער לחברה הישראלית, הם משחקים בקלפים של נתניהו.

כמו קודמיהם שנכנעו לפופוליזם זול של הבטחות בחירות ונפלו כל פעם מחדש למלכודת של השיח הפוליטי, ככה גם הממשלה המתהווה, שמתעניינת יותר בכמה אלפים יגייסו במקום כמה עשרות אלפים יילכו מחר בבוקר ללמוד חשבון ואנגלית

אם אנחנו – חיילי החברה האזרחית – נפתח עבורם את הדלתות המתאימות, גם הגיוס לצבא יגיע מאליו, יתרחש ללא התערבות חוק ויהפוך לאופציה נוספת לצד השירות הלאומי. כמו ברית מילה שאינה כתובה בשום חוק ועדיין מתקיימת בכ-90% מהציבור היהודי, כך תתרחש כאן ברית אחים שלא בהכרח תעבור דרך לשכת הגיוס. היא תעבור בבתי חולים, בזק"א, במד"א, בבתי ספר, במחלקות וטרינריות עירוניות, במכוני מחקר ממשלתיים, במוסדות גריאטריים ובכל מקום בו בני אדם זקוקים ליד מנחמת ולב פתוח.

וגם הרב לנדו בן ה-96 אמר את דברו. לא במילים מפורשות, כי אם בברכתו לדור החדש של חברי הכנסת שנשבעו השבוע אמונים לראשונה ונכנסו למגרש הפוליטי, ובניסיונו לרענן את השורות לטובת הציבור החרדי שלא ממש נהנה בשנים האחרונות מאהבת הקהל. ייתכן שגם הוא הבין שהאירוע יצא מכלל שליטה, שאין צורך במאות אלפי אברכים אפשר להסתפק בעשרות אלפים, שחיי עוני וקצבאות הם גזרה על ציבור שמגיע לו יותר, שיותר ויותר צעירים יוצאים ממילא לעבוד ומגלים שהחיים לא נעצרו והשמים לא נפלו.

בין אם ייכנסו לממשלה ובין אם לא, זו חובתה של ההנהגה החדשה בישראל: לשנות את הגישה כלפי החברה החרדית, ולהתחיל לבסס איתה יחסי אמון. בידיהם להפוך את הבכיה לדורות לברכה.

פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.26