לחשב מסלול מחדש

לחשב מסלול מחדש

הנטייה האפוקליפטית של נתניהו, שכבר הכריז שהיחסים אבודים ועלינו להיערך לכך, כולל מעבר לכלכלת קריפטו, אינה פתרון

אבי שילון|עודכן:

כשחושבים על העתיד לא קשה להבין שהאיום המרכזי על ישראל אינו נמצא בטהרן אלא בוושינגטון. ההידרדרות במעמד ישראל באמריקה, שגלשה לשתי המפלגות, עלולה להביא למצב שבו ישראל תאבד את המשענת החשובה ביותר שלה בהקשר הביטחוני, מדיני, כלכלי וגם התרבותי. בניגוד לדברי נתניהו, שהציע לחשוב על בריתות חדשות עם הודו, סין או ברזיל – אין תחליף לאמריקה. לא מבחינת העוצמה והמחויבות, וכמובן לא מבחינת השאיפה להיות מגובים על ידי מעצמה שגם חולקת איתנו ערכים משותפים. מישהו יכול לדמיין את סין, הודו או ברזיל שולחות נושאות מטוסים כדי להגן על ישראל אם נותקף?

נתניהו

לצד זאת, המצב אינו אבוד. אף שהתמיכה בישראל אינה אופנתית כרגע – רוב האמריקאים הם כן אוהדי ישראל ביסודם. האהדה לציונות נמשכת כמעט מאז הקמתה של ארה"ב, וידועה גם התמיכה של הנשיא השני, ג'ון אדמס, בשיבת ציון, עוד לפני שהרצל הפך את הרעיון לתנועה פוליטית. לכן הנטייה האפוקליפטית של נתניהו, שכבר הכריז שהיחסים אבודים ועלינו להיערך לכך, כולל מעבר לכלכלת קריפטו, אינה פתרון. מה שניתן לעשות הוא לעקוב אחר הסיבות לשינוי ביחס כלפינו, ולנסות להגיב להן. ישראל צריכה ממשלה חדשה שלא תוותר על צרכיה הביטחוניים, אבל שלפחות תדבר גם על שלום. ישראל צריכה בהנהגתה אדם כמו שמעון פרס שגם אם תוכניותיו לא תמיד התממשו, הצליח לשמור על הדימוי ועל הכוונה של ישראל לחיות בשלום תוך כדי פשרות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה אלימות של מתנחלים, ויותר מכך: היא גם לא יכולה להתמיד בכיבוש, כי בסופו של דבר ללא פתרון מדיני, או לפחות שאיפה כנה לפתרון מדיני, לא נוכל להצדיק את עצמנו.

ויש עוד דבר שחשוב להשקיע בו: לערוך מהפכה באיפא"ק, הלובי למען ישראל בארה"ב, שהיה עד לפני שנים מעטות לארגון שכמעט כל מועמד לנשיאות, ורבים מחברי הקונגרס, ביקשו את תמיכתו – ונעשה תחת הממשלה הנוכחית לארגון שעצם תמיכתו באחד המועמדים הפכה לנטל. על איפא"ק כלובי למען ישראל אי-אפשר לוותר – ישראל עדיין זקוקה לארגון שיפעל בתוך הפוליטיקה האמריקאית וינסה למנוע מנבחרים כמו עבדול אל-סייד, הסנאטור החדש של מישיגן (שמתקשה לקבל אפילו את זכות קיומה של ישראל), לצבור יותר כוח. אבל כדי שאיפא"ק יוכל לצבור יכולת השפעה מחודשת הארגון לא יכול להתרכז רק בגיוס עוד כספים, שכן הבחירות בשבוע שעבר הוכיחו שתמיכה כספית לא מסייעת כשעצם הזיהוי עם איפא"ק הפך לבעייתי. מצד שני, אי-אפשר להחליף את איפא"ק בארגון המתחרה, ג'יי סטריט, שמציג עמדות שרחוקות גם מהשמאל הציוני המתון.

מה שצריך הוא הערכה מחדש לגבי דפוס הפעולה של איפא"ק: בשנות נתניהו הארגון נעשה במקרים רבים למזוהה עם עמדות הליכוד והימין. מעתה עליו לאמץ את ערכי וצורכי היסוד של ישראל מבלי לפעול לפי גחמות של מנהיג או מפלגה. איפא"ק צריך להדגיש עד כמה תמיכתו בישראל מחזקת דווקא את האינטרסים של ארה"ב ומשתלבת בערכים הליברליים של שתי המדינות. איפא"ק צריך לגייס צעירים שינהיגו אותו לפי הנורמות של הרשתות החברתיות ולא רק לפי השיטות הישנות של תמיכה כספית. איפא"ק הוא ארגון חשוב שגם יהודי ארה"ב וגם המערכת הפוליטית בארץ יצטרכו להתאימו לעידן החדש, בלי להכריז על תבוסתו, אך עם נכונות להכיר בחובתו להתרענן. האמת היא שזה לטובת אמריקה וישראל כאחד.

פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.26