מחר, 21.11, ימלאו 7 שנים בדיוק להחלטה להגיש כתב אישום נגד נתניהו בתיקי האלפים. אם נביט לאחור לשלב החקירות, בחודש הבא נציין עשור לפתיחתן בדצמבר 2016; ואם נפנה מבט מעט קדימה, למועד המשוער לסיום המשפט - הרי שלא יהיה זה מופרך להעריך שהתיק הזה יזכה גם "לחגוג" בר-מצוה בשנת 2029, לפני שיסתיימו הליכי הערעור אחרי הכרעת הדין בערכאה הראשונה שטרם נראית באופק.
גם ביחס למשכי הזמן הארוכים מדי המקובלים במשפטים פליליים במדינת ישראל, נראה שתיק זה יהיה חריג למדי. השבוע, אמור להתקיים אירוע חריג נוסף במסגרת המשפט. היועצת המשפטית לממשלה תתייצב אישית לדיון שתכליתו לבחון "אפשרויות שונות הנוגעות לאופן ניהולו של ההליך וקידומו". שבע מחשבות והערות שהתבקשתי לחלוק לקראת דיון זה.
נתניהו בבית המשפט. שבע שנים לכתב האישום
(חיים גולדברג/פלאש90, ׳—׳™׳™׳ ׳’׳•׳׳“׳‘׳¨׳’/׳₪׳׳׳©)
א. אין תקדים לזימון של יועמ"ש מכהן לדיון בהליך פלילי. אין מדובר בעדות, שכן היועצת לא נטלה חלק בהליך קבלת ההחלטות בתיק. זהו זימון חריג לדיון חריג שגם במקרים המעטים שהוא מתנהל תוך כדי הליך, נעשה ככלל עם באי כח הצדדים; אך כמו שאמרה ראשת ההרכב בדיון כשעלה עניין זה, "הרבה דברים במשפט הזה אינם רגילים". נציגי הפרקליטות התנגדו בשם היועצת לבקשה לזימון אישי בטענה לפיה כבאי כוחה הם מביאים בפניה את הדברים, ומוסמכים להשיב בשמה.
ב. זוהי טענה נכונה כשלעצמה בהליכים רגילים, אך היא מפספסת בעיני, שוב, את המהות במסרים שאותם מנסים השופטים להעביר ואת חריגות האירועים במשפט הזה. פעמיים - לפני כשלוש וחצי שנים ושוב לפני כחצי שנה - הציעו השופטים ליועצת לשקול חזרה מאישום השוחד. בפעם הראשונה הפניה נענתה בשלילה, בפעם השנייה היא כלל לא נענתה. בנוסף, הצעה לקיום גישור פלילי בתיק בפני שופט נענתה אף היא בשלילה. על רקע זה, ועל רקע שאלות לא פשוטות שעלו במהלך הדיונים במשפט, ניתן להבין את החלטתם החריגה של השופטים, לפיה יש בעיניהם "ערך מוסף" בהתייצבות אישית של היועצת כדי לקיים דיאלוג תכליתי, וכדי שניתן יהיה "לשמוע את הדברים במישרין ולהתייחס אליהם במידת הצורך".
ג. ישאל השואל - אם ממילא הפרקליטים מביאים את הדברים והצעות השופטים בפני היועצת, מהו בדיוק אותו "ערך מוסף"? כמי שהיה בלא מעט דיונים בלשכת היועץ עם נציגי הפרקליטות, אני יכול לומר שלא אחת מתפתחת בהם "חשיבת עדר", קונפורמיות מחשבתית במסגרתה משכנעים את המשוכנעים, ולא תמיד נשמעות שם מספיק דעות אחרות; ממילא לא תמיד מתקיים תהליך של טיוב החלטה ובחינת כלל ההיבטים והמשמעויות, כפי שקורה כשיש ריבוי דעות ושיח פרודוקטיבי. על כן בעיני, כעולה גם מהחלטת השופטים, ייתכן ערך מוסף בשמיעה וליבון ישירים בלתי אמצעיים של הדברים, שאולי יובילו לכיווני חשיבה אחרים.
ד. מובן כי גם לסניגורי נתניהו יש חלק רב בהתארכות המשפט. נזכיר גם כי הצעת הנשיא למעין הליך גישור תחת חסותו, שנענתה בחיוב על-ידי היועצת, כלל לא נענתה על-ידי נתניהו. ועדיין, שני הבדלים: ראשית, סניגורים ככלל עושים הכל על מנת להאריך ולסרבל את המשפט. זהו בדרך כלל אינטרס של נאשמים. שנית, בשונה מסניגורים של נאשם שאמורים לחשוב על האינטרס שלו ותו לא, נציגי המדינה אמורים לבחון את האינטרס הציבורי בכללותו, ובמסגרת זו לדעת גם לסגת מאישום אם כבר לא מתקיימת "אפשרות סבירה להרשעה", כנדרש.
ה. אמנם מלכתחילה עמדתי הייתה שלא נוכל להוכיח את סעיף השוחד. היועץ דאז החליט אחרת בהתאם לדעת כל שאר הפרקליטים וזה לגיטימי, גם אם מוטעה בעיני; אבל האם בחלוף השנים, כששלושה שופטים מחוזיים מנוסים, לאחר ששמעו את מרבית עדי התביעה, מבקשים לשקול את מחיקת השוחד, ולאחר שחזרו ואמרו זאת גם בפעם השנייה לאחר שנשמעה גם עדות נתניהו - עדיין מישהו בלשכת היועצת או בפרקליטות יכול עוד לחשוב ברצינות שיש אפשרות סבירה להרשעה בסעיף זה? אני מתקשה להאמין שיש מישהו כזה, וככל שהמחשבה היא שנשאיר זאת כדי שאולי נערער אחר כך לעליון הרי שבעיני זה חסר סיכוי גם משפטית וגם מעשית.
קשה מאוד להבין את המשך ההתבצרות של היועצת והפרקליטות בעניין זה, כמו גם את סירובם להצעות הגישור בפני שופט. ההתבצרות והעיקשות רק מזינות את חורשי הקונספירציות
קשה מאוד להבין את המשך ההתבצרות של היועצת והפרקליטות בעניין זה, כמו גם את סירובם להצעות הגישור בפני שופט. ההתבצרות והעיקשות רק מזינות את חורשי הקונספירציות ומהוות שמן בגלגלי מרכבותיהם של אלו המבקשים להרוס ולקעקע את מערכת אכיפת החוק, ואלו המפמפמים את טענות "תפירת התיקים".
ו. להערכתי אם היו מלכתחילה מתמקדים בהפרת אמונים ב-1,000 ו-4,000 המשפט כבר יכול היה להסתיים בהרשעת נתניהו, ונזקים רבים למדינה ולמערכת המשפט היו נחסכים; כך גם אם מגעים שונים להסדר טיעון במעלה הדרך היו מבשילים. את מה ש(לא) נעשה אין להשיב, וכך גם לא ניתן להשיב את גלגלי הזמן לאחור. ועדיין, מוטב מאוחר מלעולם לא. הזמן שחלף מקשה מאוד, והזיקה למשמעויות פוליטיות בעיתוי הנוכחי, מקשה עוד יותר. ניתן אמנם לחשוב על אפשרויות שונות, אך אינני נאיבי; כדי שהן יהיו רלוונטיות זה ידרוש מנתניהו להתגבר על יצר ההישרדות הפוליטי הטבוע בו ועל תחושת העוול שנגרם לו, ולהעדיף את חובתו ואחריותו כלפי הציבור והמדינה; זה ידרוש מהתביעה הכללית להתגבר על הקיבעון הטבוע בה לעתים ועל הקושי להודות בטעויות, ולהבין את חובתה להציב מעל הכל את האינטרס הציבורי הרחב בכללותו.
ז. ככל שהשופטים יצליחו למרות הכל להביא את הצדדים לסיום מאוזן וראוי של ההליך הזה, יש להניח ולקוות שמדינת ישראל, כמו גם מערכת אכיפת החוק, ייצאו נשכרות מכך. או אז אפשר יהיה לשמוח גם בלי להגיע ל"חגיגת הבר-מצווה" המפוקפקת, הצפויה לתיק אם כולם יישארו צודקים בעיני עצמם, מתבצרים על העצים.
עו"ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה; כיום שותף בכיר ומנהל מחלקת משפט ציבורי ורגולציה במשרד פירון.
Source: Ynet · רז ניזרי
At a glance
- Topic
- World
- Country
- 🇮🇱 IL
- Publisher language
- HE
- Added to Allnira