ח"כית יקרה, זה בידיים שֶׁלָּך

ח"כית יקרה, זה בידיים שֶׁלָּך

כשאזרחי ישראל הגיעו בהמוניהם להצביע בקלפי הם בחרו בך, ובעוד 119 חברות וחברי כנסת כמוך. יש לכם כוח. ועם הכוח הזה מגיעה אחריות גדולה: להיות אוזן קשבת לכל מי שהחוק והמענים הקיימים לא מצליחים לתת להם מענה – ולתקן

ח"כית יקרה,

במדינה המשוגעת שלנו הכותרות מתחלפות במהירות. הדיו הווירטואלי מהכותרות שחגגו לרגע את השבעת הכנסת לא הספיק להתייבש, והקשב כבר נדד הלאה: חילופי האשמות במליאה, ספקולציות על הקמת הממשלה. עוד ידובר כאן הרבה על הממשלה, ולא צריך להקל בכך ראש. ראינו מה קורה למשטרה שבראשה עומד שר ששכח מינהל תקין מהו, ראינו מה קורה כאשר אין יד מכוונת שתוביל את משרדי הממשלה לסייע לאזרחי המדינה שנפגעו אחרי האסון הגדול בתולדותיה.

(צילום: ערוץ כנסת)

אבל את, ח"כית יקרה, צריכה לזכור ולהזכיר לציבור שבחר בך שהרשות המחוקקת חשובה לא פחות. השיח הציבורי שלנו, המהיר והמתלהם, שוכח לפעמים כמה קריטי התפקיד שלך במארג העדין של הדמוקרטיה בישראל. לכנסת - כאשר משתמשים בכלים שהיא מאפשרת בחריצות, ביושר ובהגינות - יש כוח אדיר לשנות לטובה את חייהם של האזרחים. ואת הרי בחרת לקפוץ למים הפוליטיים בדיוק למען המטרה הזאת.

בכלכלת תשומת הלב שמקדשת צעקות ופרובוקציות קל לשכוח שהכנסת היא בראש ובראשונה הרשות המחוקקת של מדינת ישראל. ושחוקים נועדו קודם כל להיטיב עם האזרחים. החוק היבש לא נרטב אף פעם, אומר השיר, אבל האמת היא שכאשר יושבים בבית המחוקקים פרלמנטרים שלבם במקום הנכון - הם מצליחים לשנות את החוק כדי שיהיה קשוב ומתאים יותר גם לדמעות של ילדה וילד. רק בחודש יוני האחרון עבר בכנסת היוצאת חוק שהאריך את תקופת ההתיישנות על עבירות מין שבוצעו בתוך המשפחה. החוק הזה נולד מתוך זעקה של נפגעים ונפגעות, שהצליחו להתעמת עם עברם רק שנים ארוכות לאחר הפגיעה, אך גילו שההתיישנות אינה מאפשרת להם לפעול מול הפוגעים.

את, ח"כית יקרה, יכולה להיות זו שבזכותה התקנות הבאות - למשל אלה שנועדו להסדיר את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לקבל שירות גם בקהילה ולא רק במוסדות סגורים - לא ימתינו 20 שנה

הוא נולד כי היום ידוע לנו, הרבה יותר מבעבר, על המנגנונים הפסיכולוגיים שבגינם יש נפגעות שמתקשות לפעול מול הפוגעים בזמן אמת. ומי שעזרו לו להפוך מזעקה למציאות בשטח היו חברות וחברי כנסת שהיו קשובים מספיק על מנת לקדם אותו. וכך, בלילה ארוך אחד של חודש יוני, החוק הזה עבר ללא מתנגדים. על החוק הזה חתומות וחתומים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. ברגע שבו אנחנו נמצאים, כשהמילה "גושים" נאמרת ללא הרף, נדמה ששאלת ההשתייכות הגושית היא חזות הכל. אבל כדאי שאת תדעי את האמת: כשזה מגיע לעבודה הפרלמנטרית, ובפרט בנושאים שקשורים לחיים עצמם, אין דבר צודק וגם יעיל יותר מאשר שיתוף פעולה חוצה מחנות.

אל ייקל הדבר בעינייך. מאחורי חוק קצר ולקוני עומדות עשרות, מאות ולעתים גם אלפי שעות עבודה פרלמנטרית. ברשתות החברתיות ירוצו סרטונים קצרצרים עם הח"כ שהוצא בכוח מהאולם או עם יו"ר הוועדה שיכור הכוח שצעק על פקידה שהוזמנה לדיון. אבל את, ח"כית יקרה, יודעת שליבת העשייה לא מסתכמת ב-30 שניות של תהילה ויראלית חולפת. הליבה היא דיון ועוד דיון, בוועדה ומאחורי הקלעים של הוועדה. היא בטיוטות ובנוסחים הלא-סופיים, היא בתקנות שצריך לתקן על מנת שהחוק יהפוך ממילים למציאות שאפשר ליישם בשטח. ראי, למשל, את החוק שבמסגרתו התחייבה המדינה להסדיר את מחויבותה לאנשים עם מוגבלות בשעת חירום. 20 שנה החוק הזה נותר בלי תקנות שיאפשרו את קיומו. 20 שנה שבמהלכן נורו כאן טילים, ואנשים עם מוגבלות נותרו ללא מחסה וללא מקלט לברוח אליו. והנה, בכנסת היוצאת, ועדת הרווחה סוף סוף הצליחה להעביר את התקנות המבהירות לכל משרד ממשלתי וגוף במדינה כיצד עליו לפעול בנושא הזה. את, ח"כית יקרה, יכולה להיות זו שבזכותה התקנות הבאות - למשל אלה שנועדו להסדיר את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לקבל שירות גם בקהילה ולא רק במוסדות סגורים - לא ימתינו 20 שנה.

כשאזרחי ישראל הגיעו בהמוניהם להצביע בקלפי בחודש שעבר הם דיברו על ראש הממשלה הבא ועל הגוש שיתמוך בו. אבל הפתק שהם הכניסו לקלפי בחר לא בגוש ולא בממשלה - הוא בחר בך, ובעוד 119 חברי וחברות כנסת כמוך. יש לכם כוח. לזמן נציגי ממשלה לוועדות ולדרוש מהם תשובות, לבקש נתונים, לחוקק. ועם הכוח הזה מגיעה אחריות גדולה: להיות אוזן קשבת לכל מי שהחוק והמענים הקיימים לא מצליחים לתת להם מענה. יש כאלה רבים מספור, ומאז 7 באוקטובר יש אפילו יותר מבעבר: משפחות שכולות ומשפחות נפגעים שיש להן צרכים שהמחוקק לא הצליח אפילו לדמיין; אנשי מילואים ששירתו כאן תקופות שאיש לא היה יכול לחזות. הכוח לעזור להם נמצא בידיים שלך.