היכונו לקונגרס עוין

היכונו לקונגרס עוין

בשלוש השנים האחרונות עשתה ישראל כל מאמץ כדי להמאיס את עצמה. הייתה לנו חובה להגן על עצמנו בעקבות טבח 7 באוקטובר, אבל הצעדים המתבקשים כדי לא לאבד את תמיכת הרוב שאהד אותנו – לא נעשו. היום, בבחירות בארה"ב, אחוזי העוינות לישראל עלולים להגיע לשיאים חדשים

בן דרור ימיני|

לפני כשבועיים פגשתי יהודים, דמוקרטים צעירים. פגישה מקרית. הם כבר לא מגיעים לאירועים שקשורים לישראל. כבר נתקלתי ביהודים מנוכרים. תמיד הם היו שם. גם כשהם כעסו עלינו, גם כשהם השמיעו ביקורת נוקבת על ישראל, זה היה משום שאכפת להם. ישראל הייתה יקרה להם. ההורים שלהם, בדרך כלל, היו, ואולי עדיין, ציונים אדוקים. יש עדיין דמוקרטים אוהדי ישראל. אבל השינוי מתחולל לנו מול העיניים.

74 אחוזים ממצביעי המפלגה הדמוקרטית מתנגדים לסיוע צבאי וכלכלי לישראל. סקר אחר, שנערך בשורה של מדינות, הצביע על תמיכה מובהקת של מצביעים דמוקרטים, בממוצע של 70 אחוזים, בהפסקת כל סיוע לישראל. הבעיה היא שגם הסקרים האחרונים עלולים להיות אופטימיים. משום שאנחנו בעיצומו של תהליך שינוי מהיר בדעת הקהל בארה"ב. אחוזי העוינות לישראל עלולים להגיע לשיאים חדשים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עצרת בחירות פלורידה

(צילום: REUTERS/Evan Vucci)

לפי כל התחזיות, הרוב בבית הנבחרים עומד לעבור היום למפלגה הדמוקרטית, ורוב התחזיות, גם אם ברמת ודאות נמוכה יותר, קובעות שגם הסנאט יעבור לרוב דמוקרטי. ייתכן שנצטרך להתגעגע לברני סנדרס, שגם הוא עצמו עבר בשנים האחרונות שינוי דרמטי. פעם הייתה לו ביקורת על ישראל. בשנים האחרונות הוא שייך למחנה שונאי ישראל. אין יוזמה אנטי-ישראלית שהוא לא חלק ממנה. אבל אם חלילה יתברר שעבדול אל-סָייד ייבחר כסנטור ממישיגן – אפשר יהיה לומר שנציג ציר הרשע, אוהד כמעט מוצהר של משמרות המהפכה והחמאס, נבחר לסנאט.

יש 100,000 יהודים במישיגן. בימים האחרונים התפרסמו עוד ועוד גילויים על הקשר של אל-סייד לאחים המוסלמים, תנועת האם של כל התנועות הג'יהדיסטיות-אנטישמיות, כולל חמאס. האם זה בכלל ישפיע עליהם? זה יהיה מבחן מעניין. אבל ניסיון העבר הלא רחוק, מהבחירות לעיריית ניו יורק, מצביע על כך שלפעמים המצב הפוך. בהתחשב בעמדות ששמעתי מהצעירים שאותם פגשתי – זה אפילו מדרבן אותם להצביע לשונאי ישראל. הרי הם "מתקדמים". הם חסידים מושבעים של פוליטיקת הזהויות. ובתנאי שלא מדובר בזהות של עצמם. הם עברו שטיפת מוח אנטי-מערבית ואנטי-ציונית בקמפוסים. יש כאלה שיוצאים נגד הזרם. אבל רוב היהודים הצעירים דווקא זורמים. אם למישהו היה נדמה ששנים של השפעה קטארית לא יניבו תוצאות – הוא טעה בענק. העיקר שאת היהודים מאשימים בהשפעה מוגזמת. וגם יהודים במאשימים.

הדבר המעיק ביותר בפגישה עם יהודים צעירים הוא שאין להם מושג על מה הם מדברים. הצנזורה נגד כמעט כל דובר ציוני או פרו-ישראלי מובילה לתוצאות. הם חשופים כמעט רק, ואך ורק, לדעה אחת, ומהר מאוד הם הופכים לחלק מהעדר. זה לא שהם לא יודעים כלום. הם יודעים. אבל באופן חד-צדדי. שני הישראלים ששמותיהם נשמעים שוב ושוב הם בן גביר וסמוטריץ'. מבחינתם – זו ישראל. וכן, גם ישראל של החוליגנים מהשטחים. הרי בין אם הדיווחים מיהודה ושומרון נכונים ובין אם לא – ולא הכל לא נכון – הם נחשפים לקטעים הללו ללא הפסקה. וזה מחלחל.

ישראל היא כבר לא אומת ההייטק, ולא המדינה שהצילה המוני אפריקאים בזכות מערכות השקיה וחקלאות מתקדמת, ולא ישראל שפיתחה תרופות לטובת מיליארדי אנשים. כל אזכור של ישראל הליברלית, המתקדמת, המדעית, נתקל בסיסמה הקבועה של "Pinkwashing"

ישראל היא כבר לא אומת ההייטק, ולא המדינה שהצילה המוני אפריקאים בזכות מערכות השקיה וחקלאות מתקדמת, ולא ישראל שפיתחה תרופות לטובת מיליארדי אנשים. כל אזכור של ישראל הליברלית, המתקדמת, המדעית, נתקל בסיסמה הקבועה של "Pinkwashing". כלומר, זו לא באמת ישראל, אלא הונאה ישראלית כדי להסתיר את פשעי האפרטהייד והג'נוסייד. וכאשר מציגים להם את גרף ההרוגים בעזה, שמוכיח שלא היה ג'נוסייד, הם נותרים עם מבט מזוגג. לא כולם. אבל רבים. רבים מדי.

היום הם יילכו להצביע. ולפי רוב הסקרים הם יעניקו את הרוב לדמוקרטים, שרבים מהם עוינים. ארה"ב וישראל שותפות לפרויקטים חשובים, גם הגנתיים בלבד, כמו כיפת ברזל. אבל אצל חלק מהמצביעים היום גם שיתוף הפעולה הזה בחטא יסודו. משום שארה"ב שינתה את פניה. הרי לאחר פיגועי התופת 91 אחוזים היו גאים להיות אמריקאים. היום – רק 53 אחוזים. וגרוע מכך – בקרב הצעירים האחוזים נמוכים יותר, ובקרב הצעירים המשכילים – נמוך באופן מפחיד. אז בוודאי ששיתוף הפעולה האמריקאי-ישראלי לא מעניין אותם. להפך. הוא מרתיע אותם.

המשנה אומרת, "מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ". כך שזו לא רק קטאר ולא רק ההשפעה הפרוגרסיבית. אנחנו לא ניצב סטטיסטי. קשה להתעלם מהעובדה שישראל של השנים האחרונות עשתה כל מאמץ כדי להמאיס את עצמה, לשמחתם של שונאי ישראל. כן, הייתה לנו לא רק זכות, אלא גם חובה, להגן על עצמנו בעקבות טבח 7 באוקטובר. אבל הצעדים הפשוטים והמתבקשים ביותר כדי לא לאבד את תמיכת הרוב שרק לפני שלוש שנים אהד את ישראל – לא נעשו. להפך.

כך שלא רק בישראל, גם בארה"ב אנחנו עומדים בפני שינוי. הוא לא יהיה לטובת ישראל. השאלה היא רק, עד כמה הוא לא יהיה טוב לישראל.

כל אזכור של ישראל הליברלית, המתקדמת, המדעית, נתקל בסיסמה הקבועה של "Pinkwashing". כלומר, זו לא באמת ישראל, אלא הונאה ישראלית כדי להסתיר את פשעי האפרטהייד והג'נוסייד