בבקשה, דברו

בבקשה, דברו

אולי זה בדיוק מה שאמר לנו העם בבחירות הפעם: איננו מפקידים את גורלנו בידיו של מחנה אחד בלבד, תמצאו דרך לעבוד יחד

אני כבר שומע את גלי הצחוק לתמימותי או טיפשותי, אבל אני חש שאני חייב לזעוק את הדברים. אני מבקש היום מבני יעקב אבינו – בנימין, גד, ונפתלי: בבקשה, הרימו טלפון איש לרעהו לא מחר, לא אחרי תוצאות האמת, לא כשיתברר מי הרוויח ומי הפסיד. היום! לא כדי להסכים על הכל, לא כדי לוותר על אמונותיכם, לא כדי לטשטש את המחלוקות שביניכם, רק כדי לזכור שיש עם אחד שכולנו אחראים לגורלו, עם ששפתו אחת ודגלו אחד, גורל אנשיו משותף, וסיפור חייו בן 4,000 שנה.

בנימין נתניהו, הרצוג, איזנקוט

(צילום: חיים גולדברג/פלאש90, שלו שלום, ריאן פרויס)

שלושה אנשים, שלושה מנהיגים, שלוש שיחות טלפון, ומילה אנושית אחת: בבקשה. זו שעת כושר שלא תחזור, "היום הרת עולם". אני מתחנן, אל תחמיצו את השעה הזאת, הרימו טלפון, דברו האחד עם השני, אי-אפשר שלא לחשוב היום על גודל השעה, על חיי אדם, על גורל המדינה, על האחריות הכבדה המוטלת על כתפיכם, על הילדים שייתגייסו השנה. שיחת טלפון אחת לא תפתור את כל המשברים, אבל היא יכולה לפתוח דלת.

אל תשאלו היום "מה נכון פוליטית?". שאלו למען השם, "מה נכון לעם ישראל?", "מה נכון למדינת ישראל?". הרימו טלפון. בבקשה. דברו. נסו. אני מפציר בכם. משווע.

מנחם בגין היה אמיץ לקרוא בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, לשנוא נפשו, דוד בן-גוריון, לעמוד בראש ממשלת חירום לאומית. עשר שנים אחר כך, ב-1977, הוא הציע למשה דיין, יריב פוליטי מובהק, את תפקיד שר החוץ בממשלתו. זה גודל שעה, וזה ניתן. זה אפשרי. צריך רק לרצות ולהאמין, כי מול הסכנות שמבקשות לפגוע בנו, אנחנו זקוקים לכל הכוח שלנו, לא למחציתו. אנחנו זקוקים לעם שיודע לעמוד יחד, לא לעם שכל חלק בו עסוק בהכנעת החלק האחר שבו.

יש לנו מלחמה בת מאה שנים, עם הפסקות באמצע. מלחמה שמשנה את פניה, את שמותיה ואת זירותיה, ובכל פעם שאנחנו חוזרים אליה, מנהיגים אותנו אנשים אחרים, בעלי השקפות אחרות, ודרכים אחרות. אולי דווקא ברגע הגורלי הזה אפשר לעשות את מה שעדיין לא עשינו: לאחד את ההנהגה סביב האחריות לגורלנו. אולי זה בדיוק מה שאמר לנו העם בבחירות הפעם: איננו נותנים לאיש אחד את כל הכוח. איננו מפקידים את גורלנו בידיו של מחנה אחד בלבד. אנחנו רוצים שתמצאו את הדרך לעבוד יחד, לשאת באחריות יחד. זוהי חכמת ההמון, ו"קול המון כקול שדי" לא מפני שההמון תמיד צודק, אלא מפני שלפעמים דווקא הרבים, בקולותיהם השונים, מבקשים ללמד את מנהיגיהם דבר שהם מתקשים או מסרבים לשמוע.

נתניהו, איזנקוט, בנט, אינני מבקש מכם לוותר על עמדותיכם. אני מבקש מכם לגלות את הגדולה שביכולת להתעלות מעליהן, למען דבר גדול יותר. דברו, חפשו את המשותף. יש רגעים בהיסטוריה שבהם שיחת טלפון אחת אינה רק שיחת טלפון, אלא סימן לכך שהבנו את גודל השעה. אסור להחמיץ את רגע החסד הזה, "היום הרת עולם", וביום הזה, יותר מכל, השאלה שתעמוד לפנינו, לשנים רבות אחר כך, תהיה פשוטה: הייתה לנו הזדמנות לבחור באחדות, מה עשינו איתה?