אז מה העם רוצה בעצם? / חנוך דאום

1. כמקובל במחוזותינו, מתנהלים כעת כל מיני ניתוחים של הבחירות, הלקאות עצמיות כאלה ודברי תוכחה. אצל החרדים מתרחש דיון פנימי סוער. קראתי שמשפיענים חרדים אומרים שש"ס טעתה כשהלכה רחוק מדי עם בחורי הישיבה, וקראתי משפיענים חרדים שאומרים בדיוק ההפך. גם במחנה השינוי יש דיון ער: חלק אומרים שהיו צריכים אולי לרוץ בראש חץ אחד, וחלק אומרים שהיה צריך לתקוף מימין. גם בימין לא שקט. גם שם לא באמת מרוצים. יש ביקורת על וינטר ועוד כל מיני תובנות כאלה של לאחר מעשה. ויש סוג נוסף של שיח: כל אחד מנתח את הבחירות, ומסיק מה בעצם העם אמר בהן. הנה העם אמר שהוא לא רוצה את הקואליציה. הנה העם אמר שהוא כן מסכים שביבי יישאר.

אז יש תאוריות רבות, אבל אני רוצה להוסיף אחת משלי, אחת שלדעתי עוד לא שמעתם: העם טעה.

2. אולי במקום לנסות להבין מה העם אמר בבחירות, נודה שהעם לא בחר טוב?

בואו נגיד ביושר מה קרה פה: פנינו לעם, שאלנו אותו מה לעשות - והעם נתן תשובה מהתחת. שאלנו את העם שאלה מאוד, ביבי או גדי, והעם חזר אלינו עם תשובה שאיש לא מבין.

בנימין נתניהו וגדי איזנקוט

(צילום: רפי קוץ)

אני מציע שנפסיק לחפש את העומק בבחירה של העם. העם מפגר. למה כל הגאונים באולפן מנסים לקרוא את תוצאות הבחירות לעומק כאילו שהן פתק שהגיע משמיים או מִרְשָׁם מפרופ' איינשטיין? חברים, זו סיגל מראשון, היא זו שהצביעה. מה היא מבינה בכלל? אז תפסיקו לדקדק ב"מגמות העומק" ולנסות להבין מהן מה העם רוצה. ממתי העם יודע מה הוא רוצה? אנחנו שלחנו פעם לאירוויזיון את להקת פינג-פונג.

אז מה אני מציע? אוקיי, כאן חשוב לי שתפתחו את הראש. שלא תפסלו מיד: בעיניי, צריך לעבור לדיקטטורה. דיקטטורה נאורה אומנם, כמו באמירויות, אבל דיקטטורה.

תראו, חברים, כשאתם צריכים להשקיע את הכסף שלכם, אתם עושים הצבעה? אתם שואלים את העם? ממש לא. אתם שואלים יועץ השקעות. כשאתם לא מרגישים טוב, אתם הולכים לרופא, נכון? אתם לא הולכים לקלפיות. אתם לא עושים בדיקת דם, ושמים קלפי בשכונה כדי שאנשים יחליטו מה התוצאות. בשאלות שנוגעות לחייכם אתם לא מתפשרים. אתם רוצים אנשי מקצוע. אז למה בגורל המדינה לעשות בית זונות? אם העם רוצה להיות חלק ממשהו, שיצביע ב"זמר במסכה". את זה אני מוכן לאפשר לו. וכן, החציל היה אלי לוזון. וכן, גם אני לא הבנתי למה אם כבר הבאתם את אלי לוזון, לא אפשרתם לו להתחבא בתוך בובת שלג.

3. קשה לכם. אני מרגיש את הקושי. מוזר לכם לבטל את הדמוקרטיה. משונה לכם לעבור לדיקטטורה כמו פעם. בסדר. אז נעבור למשהו חדש. אחר. שימו לב להצעה המעודכנת: בשאלה לאן תלך המדינה נפסיק עם השטות של לפנות לעם. מה כן נעשה? נשאל את הצ'אט. נגדיר כולנו צ'אט אחד שכולם סומכים עליו, ופשוט נבקש ממנו לחלק את המנדטים בצורה הוגנת.

נכון, גם הצ'אט עושה טעויות, אבל לפחות כשהוא טועה הוא מתנצל. תארו לכם שנתניהו היה אומר אחרי 7 באוקטובר: "אתם צודקים לחלוטין, אני מתנצל על הבלבול. הנה גרסה מתוקנת של כהונתי, תרצו שאכין גם טבלה?".

מצד שני, לתת לצ'אט להחליף את העם בבחירות זה נחמד, אבל אולי לא מספיק. צריך לתת לו להחליף גם את נבחריו. בואו, לכולנו ברור שהגענו כבר לרגע שבו הצ'אט מגלה יותר אנושיות, יושרה ומקצועיות, בטח יותר מכל מיני דוד ביטנים. חוץ מזה, כשהוא טועה הוא מודה מיד, מתנצל ומציע תיקון. פוליטיקאי ממוצע מאשים את התקשורת. הצ'אט מחליט על בסיס מיליארדי נתונים בתוך שבריר שנייה. הפוליטיקאי הממוצע מחליט על בסיס סקר מנדטים אחד. ומה הסקרים שווים, הבנו כולם.

הצ׳אט עולה, כמה? 20 דולר לחודש? והוא לא מבקש מאבטחים ונהגים. הוא גם לא צריך תפקיד של סגן שר למקורבים. אין לו מקורבים. עזבו, בתוככם פנימה אתם יודעים שזה נכון, שאנחנו כבר בשלים להעביר את השרביט לצ'אט.

4. אבל רגע ברצינות, עד שזה יקרה צריך להקים פה ממשלה. וכבר כתבתי כאן שאני בעד ממשלת אחדות. יש רבים שהסכימו, ואחרים כתבו לי שזה נורא מבחינתם. בין היתר, כתבו לי משפחות שכולות שאני מלווה שהן לא מבינות איך אפשר לשבת עם מי שאשם במחדל. אני מרכין ראשי בפני הטענה הזו. אולי באמת אי-אפשר. זו עמדה הגיונית ממש. אבל יש יותר ממיליון מצביעים שחושבים אחרת. הם הצביעו לנתניהו. גם בהם יש משפחות שכולות. מבין הברירות שיש, זו נראית לי הכי סבירה. אבל כמובן שנתניהו יצטרך ממש להראות שהוא רוצה בכך. האם הוא מסוגל?

בואו נגיד ביושר מה קרה פה: פנינו לעם, שאלנו אותו מה לעשות - והעם נתן תשובה מהתחת. שאלנו אותו שאלה פשוטה מאוד, ביבי או גדי, והעם חזרנו אלינו עם תשובה שאיש לא מבין

5. הנה משהו שייתן קצת פרופורציה, שיזכיר לנו מי אנחנו ומה האתגרים הגדולים באמת. בשבוע שעבר בערב במושב נחלים הייתי עם חברים חדשים שלי בסדנת בשרים אצל יוחנן המתוק: נתנאל, יוני, ירקון, יובל, דרור ואריאל.

לכאורה, ערב רגיל שלי ועוד שישה גברים בערך בגילי. אבל שום דבר לא באמת רגיל באנשים היקרים האלה, מקבוצת "בראש מורם" שהחמ"ל שלנו פתח. ששת הישראלים המתוקים האלה הם אבות שבניהם הלוחמים יצאו לקרב, ושבו עם פגיעת ראש קשה. אבות שהבנים שלהם היו הכי חזקים והכי יפים שיש, לחמו ביחידות הכי קדמיות, ועכשיו שוכבים במיטה בהכרה נמוכה ונראים כצל של מה שהיו.

לא קל לקבוע מפגש כזה. האינסטינקט שלהם הוא להישאר בבית. לטפל בבנים. אבל צדיקות החמ"ל לא מוותרות להם, כי אנחנו יודעים כמה מגיע להם זמן להירגע, לצאת, לאגור כוחות.

אומר רגע משהו קשה, אבל צריך להבין אותו כדי לדעת עם מה חברי הקבוצה "בראש מורם" מתמודדים: יש הורים שילדיהם נפצעו במלחמה. יש הורים שבניהם נפלו במלחמה. ויש אותם, משפחות "בראש מורם", שנמצאות בין העולמות, מקום שאינו יום ואינו לילה.

אז אכלנו בשר מעושן, שתינו יין וצחקנו וגם בכינו. זה לא שינה את המצב, אבל אולי עזר למשך שלוש שעות להפיג קצת כאב, להרגיש מעט נחמה.

אוהב אתכם המון, חברים. תודה על הזכות. הלוואי שהעם שלנו יידע להתאחד כדי להיות ראוי למחיר הבלתי נתפס שבניכם ואתם שילמתם עבור הארץ הזו. שבת שלום.